ירקרקות האופר

לפעמים צריך הקדמות, קונטקסט, סיפור, לבנות את המתח לאט-לאט. לפעמים לא.

״איפה את רוצה את הטיפה הראשונה?״ אני אומר כשהלהבה נוגעת בפתיל של הנר. אני מניח את המצית ומלטף לה את הראש. היא עירומה על המיטה והמבט שלה נע חליפות בין הנר הבוער ובין הפנים שלי. היא שולחת יד איטית ומצביעה על הקימור מעל עצם האגן. הגוף שלה, חתולי ורך, נע בנשימות כבדות.

השעווה נמסה לאט מתחת לפתיל. טיפה אדמדמה הולכת ומשמינה שם. שנינו מסתכלים עליה בעניין.

הטיפה ניתקת מהנר ונופלת בנפילה חופשית לעבר הגוף שלה, מנסה לפגוע  בנקודה שבה האצבע שלה הייתה. הטיפה נוחתת. אני מסתכל על העיניים שלה והיא על שלי. יש שבריר שנייה בין הנחיתה ובין ההבנה.

העיניים שלה נפערות -- בכאב חדש, טרי. היא שואפת אוויר.

לא הייתי מתנגד לחיות ברגע הזה לנצח.