אהם. בהזדמנות זאת הייתי רוצה להציע התנצלות פומבית, לא על הפוסט המטומטם מלפני כמה דקות, אלא על כך שדווקא הייתה לי הזדמנות ללכת לעשות סקס, אבל אני פה בכל זאת.
פעם שמעתם את יזהר אשדות במצב רוח ממש רע? אם כן, אתם יודעים שיש לו כוח לתת למצב רוח הרע שלכם משמעות ועומק, כאילו להיות מדוכא זה הדבר הנכון לעשות. פוי. יזהר, באמת.
אני תוהה איך נראים חיי הזוגיות שלו עם אלונה קמחי. שניהם משוגעים באופן שאפשר להגדיר אותו שס"קי. יש בהם את התפיסה העקומה הזאת של החיים, את ההסתכלות על העולם מזווית העין. לשניהם. בגלל זה הדבר הכי טוב ששניהם עושים זה השירים שהם כותבים ביחד. (הוא מוזיקה, היא מילים. באמת, קצת השכלה!). בקיצור -- האם אלונה מרביצה ליזהר כשהילדים ישנים? לא שזה ענייני. אבל אני מת על שניהם, ואני מקווה שכן. זה מעין משלים נאה -- מעין מעגל שמתחיל באישיות הציבורית שלהם וצריך להסגר גם בחלק הפרטי של החיים שלהם.
אני בעד מעגלים סגורים. כל קשר הוא מעגל סגור. ידיים אזוקות מהוות מעגל סגור. גם שפתיים הם מעגל סגור.
באתי בעיקר כדי להתנצל בפני קוראי למודי הסבל. אני לא כאן. מסיבות שלא הזמן לפרטן בפומבי. כרגיל. אני אשוב לפעילות סדירה. אל חשש. לא אדם כמוני ירחק לזמן רב.
או משהו.
לפני 19 שנים. 2 בנובמבר 2005 בשעה 22:42
