ירקרקות האופר

"אווווו!"
היללות פילחו את אוויר הלילה -- שתי צעקות מנותקות ולא מסונכרנות, נואשות, מתחננות; שתי צעקות שיכלו להכמיר כל לב, או לשלהב, לו היה מישהו ששומע אותן. אבל הצעקות היו לבד עם בעלותיהן הלילה -- ונדמה שאיש לא יבוא לעזרתן אף פעם.

המקום: מין מחסן נטוש, מלוכלך ומלא בעזובה, אי-שם; הנוכחות: קייסי וBlack-Blue; הציוד: ממוחשב ומגוון; הביגוד: אבד; הפשע: יובהר בקרוב; העונש: חריף.

"אווו!"
הצעקות שבו והחרידו את דממת המחסן. קולות של מנועים מתכתיים ורעשי צליפה קדמו לכל סבב של יללות. בתוך סבך של חוטים, מיטות ברזל, כבלים וזרועות מתכתיות -- וכן כמות נאה של מצלמות, מסכים, תאורה ודגלים בצבעי אפור-ירוק. מסך אחד הציג תמונה המורכב מסך המצלמות שהתמקדו בשתי אושיות הבלוג העירומות והמייללות; מסך אחר עבר בין נודות המבט, והכיל את הכתובת "Live from greygreen.com!"

מסך אחר, ענק, הוצב מול עיניהן המשתאות של המייללות -- שהיו שכובות פרקדן, קשורות בפרקיהן ובעוד מקומות, למיטת טיפולים מתכווננות. אחת המצלמות הציגה אותן כשמחבטים, המחוברים לזרועות מתכתיות, עומדים מאיימים מעליהן. המסך היה מחולק לחצי ירוק, וחצי אפור; בצד האחד ציינה הכתובת "קייסי"; בשני, את שמה של חברתה; מתחת לשמות הוצגו מספרים, שהתמעטו והלכו עם כל מכת מחבט.

"מה עשינו!" צעקה קייסי על המסך. שום תשובה לא ניתנה.
"הרגזנו את ירוקאפור, מפגרת," אמרה כחולהשחורה. "מה לא ברור פה? את באמת צריכה פרשנות?"
"את תשתקי! זה באשמתך הכל! את וההומור ה--אה!" אמרה קייסי, ונכנעה לרצף חדש של חבטות.
"אהההה!" הגדילה ואמרה כחולהשחורה, שישבנה הלך והזכיר את שמה. הכיתוב בשתי עמודות העונשין הלך והתקרב אל האפס, ובהגיעו -- אל עמודתה של קייסי רגע לפני של שחורהאפורה -- פסקו המחבטים מלחבוט.
"יופי," אמרה קייסי. "מצחיק ולעניין. עכשיו איך משתחררים?"
"את לא מכירה את הסגנון המחורבן של ירוקאפור?" שאלה כחולהשחורה, מתנשפת. "משהו נדוש. עכשיו ייכנס גז לחדר... ונתעורר במיטה או משהו."
"איך אני יכולה להכיר?" שאלה קייסי. "כל מה שהוא כותב זה פרומואים לעצמו." שתי הבחורות גיחכו, ואז הסתכלו במסך, ואז הפסיקו לגחך.
"לא היה כתוב שם אפס קודם?" שאלה קייסי ללא צורך.
"זה היה לגמרי ללא צורך, השאלה שלך," העירה בחוכמה האופיינית לה שחורהאפורה.
המחבטים חזרו לפעול.

"אהההה!" אמרו שתי המגיבות יחדיו, בעוד המספרים הולכים ומתקרבים לאפס.
"ידעתי... שנעמוד... בזה..." אמרה קייסי. "לא... לא תשבור אותנו, הומו לטאנטי מעשן מקטרות --" מה?
"סתמי!" לחשה כחולהשחורה. "את לא מבינה שזה כמו מכונת פעולה נצחית?"
"כמו מה?"
"כמו--עזבי. תראי, אם כל מה שנגיד עכשיו יהיה דברים טובים --"
"אני מבינה עכשיו!"
"כן! ננצח אותו במשחק שלו!"
"אתה מלך, ירוקי!"
"כן, אתה שולט! באמת שאתה לא סאב בארון!"
"אתה בכלל לא חובב חוקנים שמחפש גבר חזק שידפוק אותו, ירוק!"
"או צורך צומי קיצוני שסובל מאגו פצוע ואצבע בתחת!"
"איי!"
"אך!"
"אאוצ'!"
"אוווו!"
"זה... לא... עובד..." אמרה שחורהכחולה. "אנחנו... לא... יכולות... להפסיק..."
"...לרדת... עליו..." השלימה קייסי ללא צורך.
"...זה... היה... לגמרי... ללא... צורך..." הוסיפה כחולהשחורה.
המכות פסקו לבסוף. הנשים, ישבניהן מזכירים מצעד של האחד במאי, כינסו את מוחותיהן האדירים יחדיו לשם טיכוס עיצה חדשה. לבסוף הכריזה שחורהאפורה: "הידד!"
"מה?" שאלה קייסי.
"נעשה את הדבר היחיד שהוא לא מצפה שנעשה!"
"את לא מתכוונת..."
"כן! שנשתוק!"
"איך נעשה את זה?"
"ובכן," אמרה כחולהשחורה, "נמשיך לעשות כאילו אנחנו מגיבות לפוסטים שלו... אבל בלב!"
השתיקה רעמה במשך חמש דקות. זה היה יותר נורא מכל ההצלפות יחד. לבסוף בקעו ציפצופים רמים מן המסך שמול ראשיהן של המגיבות-בליבן.
"נכון זה אומר," אמרה שחורהכחולה, ראשה שמוט בעייפות, "שנגמר?"
"הוא אומר שנגמר," אמרה קייסי. "הוא אומר שנגמר שלב א'."

ההמשך המרתק? בפוסט הבא!