אז מה.
יש לך יומולדת היום.
בת כמה את, 12?
לא, ברצינות, את חוקית כבר?
כי אם לא, אני צריך להחליף את המתנה שלך.
ולא שמרתי את הפתק החלפה, אם את יודעת למה אני מתכוון.
בכלאופן - יומולדת שמח.
עוד שנה בוזבזה. אבל יותר חשוב מזה, הזמן שנשאר לך להוכיח שאת לא אבק אדם התקצר אפילו עוד.
הסיכוי שלך להיות כוכבת לפני המוות שצפוי לנשמה שלך כשמחוגי השעון יצביעו על גיל שלושים - גם הוא קטן. ב-365 יום.
כמה נורא זה, לנוע בצעדים מדודים כל כך אל החומה שעליה מתנפצים.
והחומה תמיד מתנשאת באופק. ממלאת את שדה הראייה. אף פעם אי אפשר להגיד "לא ראיתי אותה". אין בה דבר מפתיע.
מוות. את חושבת על מוות לפעמים?
לא מוות ממשי. גריאטרי, שחרור סורגים וחרחורים ונימי דם מתפקעים. מוות של הנשמה. את יוצאת אל העולם וטובלת בניחוחותיו - וכלום. שום דבר לא מהדהד לך באוזניים. שום פרט מפרטיו של העולם לא פורט על אף נים מנימיך.
כלום לא מכעיס או משמח אותך. שום דבר הוא לא השראה נהדרה לשום דבר אחר, שאת לא תצרי, שהרי את מתה. צבעי העולם נהדרים אבל בשביל אחרים, לא בשבילך. אצלך כל גווני הרגש התחלפו בלאות רגזנית אחת.
מוות.
בכל מקרה,
רציתי לאחל לך יומולדת שמח.
מי יתן והשנה כל חלומותיך יתגשמו. שנת שלום, שלווה, בריאות, שגשוג והצלחה. עד מאה ועשרים.
לפני 12 שנים. 20 בפברואר 2012 בשעה 8:33
