ירקרקות האופר

אני נושם עמוק ומכניס את המפתח בדלת ונכנס. אחרי זה אני מתעלם בהפגנתיות מכל מה שקורה בסלון והולך ישר לחדר שלי, סוגר את הדלת ומתכוון לשים דיסק במערכת ולא לשמוע שום דבר ממה שהולך שם. כזה אני. מיושן. שומע מוזיקה בדיסקים.

במקום זה אני לוקח כיסא, שם אותו ליד הדלת, מכבה את האור ומקשיב.

לי אומרת "אה! די. זה כואב. די." מעיין אומרת, "שקט, כלבתי. מותק." ואז שתיהן צוחקות. יש צליל של מכה – צליל מספק כזה, של יד רכה על טוסיק חשוף. ואז עוד אחד. ואז עוד אחד. שקט כזה, התנשפויות. עוד מכות. ציחקוקים. מכות. הטלוויזיה מנגנת משהו. לי אומרת, "את חושבת שהוא שם לב שאנחנו כאן?" מעיין אומרת, "אמרתי לך שמותר לך לדבר?" ולי אומרת, "מה תעשי, תרביצי ל—איי! לא בירך! איי!" ואז, עוד רעשים כאלו, ציחקוקים מהולים במכות. אני חושב שההפוגה הבאה היא נשיקה, ואז יש שקט מוזר, ואז אני מבין שהן ליד הדלת, מתלחשות.

דפיקה.

"אני ישן."

"אתה לא ישן," אומרת מעיין. "אל תהיה טמבל. בוא תהיה איתנו בסלון."

"לא. תעשו... תעשו חיים, טוב לי פה."

לי לוחשת, הפה שלה, אני בטוח, צמוד למשטח הדלת. "ירון... בבקשה... כל כך... עצוב לי שאתה שם ואנחנו פה... *בבקשה* בוא..."

מעיין אומרת, "ירון. אתה יודע שהמפתח של החדר שלי זהה למפתח של החדר שלך? ואתה לא יכול להשאר *ער* לנצח. כשאתה תישן, אנחנו ניכנס. אנחנו נקשור אותך למיטה שלך. אנחנו *נלקק* אותך ביחד. תפתח או שיהיה רע." לי מוסיפה, "אנחנו נאונן לך על הפנים! בכוח! המון מיץ כוס לסבי על הפנים שלך! תיזהר!" ומעיין אומרת, "קדימה! אתה יודע שאתה רוצה..."

אני פותח את הדלת. אני לא לובש חולצה ושתיהן רואות את הזקפה שלי דרך הריצ'רץ' החצי-פתוח. אין פה מקום להעמיד פנים. מעיין לובשת ג'ינס וזהו, החזה שלה גאה ומתנוסס מעל ידיים שלובות. לי לובשת חיוך. שתיהן מחבקות אותי, לוקחות אותי איתן לסלון. מעיין מתיישבת לידי. לי מתיישבת עליה, ומעיין מלטפת אותה. אני מנשק את שתיהן. על הראש. לי קוברת את הראש בחזה של מעיין, ואז מעיין מגבירה את הווליום. לי מרימה את הראש, אומרת, "או! החוליה החלשה! יש!" ומיד קופצת לתנוחת על-הברכיים, מרימה את הטוסיק שלה ומנענעת אותו, טופחת על הזרוע שלי. אני מרים את היד, לתת לה מקום. זז קצת הצידה. צפוף על הספה הזאת. מעיין מלטפת את הראש של לי, שואלת אותי, "נכון שיותר נחמד ככה?"

אני מהמהם משהו. הג'ינג'ית בטלוויזיה אומרת למשתתפים משהו טיפשי ויהיר והם מציגים את עצמם. מעיין מעבירה ציפורן על התחת של לי, ולי אומרת, "תודה שהקשבת שם! אתה צריך להודות לנו שגררנו אותך החוצה." מעיין מפליקה לה והיא אומרת "איי!"

הזאת בטלוויזיה שואלת מי היה ראש הממשלה בתחילת מלחמת העולם השניה ולי מצפצפת, "נוויל צ'מברליין!" האישה אומרת שצ'רצ'יל, אבל המנחה עם לי; מעיין מלטפת אותה. אני מסתכל איך לי מזיזה את התחת לפי קצב הליטופים של מעיין. מעיין מניחה ראש על הכתף שלי. המנחה שואלת כמה אותיות במילה exuberance ולי אומרת שתשע, אבל המנחה מתעקשת שעשר. מעיין צוהלת בשמחה ומכה את לי. לי גונחת. המנחה שואלת מה הסימן הכימי של אשלגן ולי מתבלבלת – מעיין ממשיכה להכות. אחרי הסבב הראשון הקבוצה צברה אלף פאונד ולי עשרים מכות, ובהפוגה שבה בוחרים מי עף עכשיו מעיין מחדירה אצבע ארוכה בין הרגליים של לי ומשחקת בה, ולי עושה חיקויים של אוגרים (מעייין: "שלא תעזי לגמור לי, כולה סבב ראשון!") אחרי זה, בעוד הם מתכוננים לסבב השני, מעיין מקרבת אלי באיום מעושה את האצבע הרטובה שלה ולי מצחקקת לתוך הספה.

בסבב האחרון לי כבר מתנשפת חזק, הטוסיק שלה מאיר את הספה באדום, ואני יושב קצת יותר רחוק, אבל הרגליים של לי על הברכיים שלי, ואני מלטף אותן בהיסח דעת. המנחה הג'ינג'ית המעצבנת קורצת וזה האות למעיין להפוך את לי על הברכיים ולהתחיל לדגדג אותה. הן צוחקות, אני מתכווץ בפינה שלי, לי משתוללת ובועטת לי בראש. הן עוצרות, מצוחקקות, ומסתכלות עלי: אני בסדר. אבל מעיין אומרת, "תראי מה עשית, כלבתי! ילדה רעה!" לי נובחת. "תפצי את ירון!"אני ממלמל משהו. "על הברכיים, קדימה."

לי גולשת מעדנות ארצה ומתקרבת אלי בתנועות חתוליות, נועצת בי מבטים מאיימים ומגרים גם יחד. היא מתקרבת עד שאני מרגיש את הנשימות שלה מעבר לבד המכנסיים, ואז צוללת למטה ומדביקה נשיקה אחת על הרגל שלי. צועדת אחורה, על ארבע, ומתחככת ברגליים של מעיין.

"לא," מעיין אומרת, דוחפת אותה בחזרה. לי עושה עוד צעד חתולי, עוד צלילה חטופה, עוד נשיקה על הרגל השניה. היא משאירה מאחוריה, על כף הרגל שלי, סימן נשיקה קר ומדגדג. מתחככת שוב פעם ברגליים של מעיין. מעיין קמה, דוחפת את לי על הרצפה. "לא, לא. היית כלבונת רעה, ועכשיו פיצוי רציני." היא דוחפת את הפנים של לי לעבר המפשעה שלי, ואני מנסה להתנגד. נדמה לי. לי נלחמת, מעבירה את הראש לאורך המפשעה שלי, ואז נכנעת. מנשקת. עוד פעם, עוד פעם. מעיין עכשיו רק עומדת מאחוריה, בידיים שלובות. לי שולחת ידיים מגששות לאורך המכנסיים שלי. אני אומר משהו שנשמע כמו לא, אבל מעיין ולי שתיהן מתעקשות. פותחת כפתור אחד. מעיין מושכת את המכנסיים שלי. לי מושכת את התחתונים שלי (אני מנסה להחזיק את שוליהם עם היד – מעיין שולחת רגל ארוכה ובועטת בי) עם השיניים. אני עירום על הספה. לי על הברכיים מולי, אדומת פנים וסתורת שיער. מעיין מאחוריה, חשופת חזה ומחייכת. לי מסתכלת על הזין שלי, מסובבת את הראש וקוברת אותו בברך של מעיין. "לא רוצה. לא." מעיין מתכופפת, מחזיקה את הראש של לי בשתי ידיים. ממקמת אותו מעל הבטן שלי – רוכנת מעל לי, החזה שלה צמוד עכשיו לראש של לי. מורידה אותו. לי בשפתיים קמוצות, אומרת "מממ. מממ!" מעיין לא מרפה. השפתיים של לי גולשות במורד הזין שלי. מעיין מורידה את הפנים שלה עד שאף שלה קבור במפשעה שלי. משהה. מרימה. מורידה. מרימה. אני מגלגל עיניים ונשען לאחור. לי מוסיפה "במממהמ!" מעיין נותנת לה לנשום. שתי נשימות. מנשקת אותה באוזן. מורידה אותה שוב. מעלה. הקצב הולך ומתגבר עכשיו, ומעיין מפסיקה לזייף התנגדות, ורק מנסה לשמור על הנשימה שלה. אני גונח. מעיין צוהלת בניצחון. עובר נצח מתוח. אני גומר. לי נשארת שם, קרוב, מתנשמת. בולעת. מעיין מנשקת אותה על הלחי: פעם. פעמיים. אני עוצם עיניים, מניח את הראש על הספה. אחר כך הן ממשיכות לצחקק ואני פותח עין אחת, לראות אותן מתלטפות קשות על השטיח.

אני קם, לובש את התחתונים והולך לחדר. שם את הכיסא בחזרה ליד השולחן, מוריד את התחתונים ונכנס למיטה. כשאני מושך את הסדינים מעל הראש אני שומע את מעיין צוחקת, "יש לך טעם של זרע!" ואת לי מנסה להרביץ לה. הן גונחות הדדית, אנחות יפות כאלו, ואני שולח יד למטה ומאונן. אני גומר כשהן גומרות, לתוך התחתונים. עוצם עיניים.

כמה דקות אחר כך, לי באה ונכנסת מתחת לסדינים. היא חמה, רטובה, רפויה. היא מנשקת אותי, והטעם שלה הוא הטעמים שלי ושל מעיין נסוכים יחד. היא מחבקת אותי ואומרת, "אני אוהבת את השותפה החדשה שלך," ונרדמת מיד.

גם אני.