ירקרקות האופר

ירוק, אפור ועדין נכנסים לכלוב.

אפור: ירוק, פססט. בוא שניה, בוא.
ירוק: מה?
אפור: לפינה, בוא לפינה רגע.
ירוק: אין פה פינות, זה כלוב עגול, זה.
אפור: אתה חייב – אתה חייב להפסיק. בנאדם.
ירוק: סליחה.
אפור: מי – אתה מקשיב?
ירוק: מקשיב.
אפור: מי זה?
ירוק: ההוא?
אפור: העדין. הננסי-בוי הזה. הילדון ורוד-הלחיים, ירוק. מי זה, בשם מוביוס?
ירוק: מהטבעת?
אפור: מה?
ירוק: הטבעת, של... שאין לה התחלה וסוף, או משהו.
אפור: הילד? הילד, יש לו טבעת? מה?
ירוק: לילד יש טבעת? [מציץ, מחפש. הילד מחטט באף.]
אפור: אתה אמרת! אני לא יודע.
ירוק: על מה אנחנו מדברים?
אפור: על הילד?
ירוק: לא על מוביוס?
אפור: ...מה? מה? רגע. מה?
ירוק: אתה יודע, טבעת מוביוס? (עושה עם האצבעות, ככה, כמו טבעת שאין לה התחלה וסוף, או משהו.)
אפור: ירוק. לא. ירוק.
ירוק: אז הילד.
אפור: כן. הילד, מי זה.
ירוק: הוא בא, נכנס איתנו לכלוב.
אפור: אבל – תודה. תודה. אני ראיתי שהוא נכנס איתנו לכלוב, ירוק, אני הייתי שם. למה נכנס, זה מה שאני שואל, למה איתנו? אתה יודע כמו מה זה?
ירוק: לגמרי.
אפור: זה כמו – אתה יודע?
ירוק: מאה אחוז יודע. זה כמו שאתה מביא לי מפתח ברגים, כן?
אפור: כן?
ירוק: ואני אומר לך, כאילו, אבל ביקשתי כוס מים!
אפור: לא. רגע! כן! זה בדיוק ככה. זה בדיוק כמו מה שזה. אני... קצת מופתע, האמת. כן, ככה זה.
ירוק: עכשיו, אתה רצית לדעת מי זה האיש הזה, ואני עונה לך על דברים אחרים. בעצם אתה רוצה לדעת מי זה.
אפור: כן!
ירוק: האיש שנכנס איתנו עכשיו ככה לכלוב, מי זה.
אפור: בדיוק! כן!
ירוק: והמוביוס, זה מהטבעת מוביוס?
אפור: אלוהים שבשמיים.
ירוק: זאת אומרת שלא.
עדין: אפשר להפריע לכם?
ירוק: שתוק, ילד.