ירקרקות האופר

1. משחק על עיוור.
אני לא באמת יודע כלום. השחורה אמרה, הסוד בעולם העסקים הוא בלאפינג יצירתי, ובשביל זה אתה לא צריך לדעת לעשות פרצוף פוקר או כלום, אתה צריך לדעת לקרוא את הצד השני, ואז אתה צריך לדעת איך להגיב לדברים האלו, להנהן במקומות הנכונים ולחזור על דברים שהם אמרו כאילו יש לזה איזה משמעות בשבילך. וכיוון שאתה לא יכול לדעת איך להגיב לדברים האלו, כי אתה לא יודע כלום, מה שאתה עושה זה להמר. זה הכיף, היא אומרת, אבל זה גם הדרך שבה אתה שורף את עצמך. אמרתי לה, את מספרת לי?

2. מבקש מהיקום מתנה
יקום יקר. אתה יודע שאני לא מבקש ממך כלום. אפילו ליומולדת לא ביקשתי שום דבר, למרות שמאוד רציתי אייפוד שראיתי באינטרנט. ומדי פעם, כשאני מבקש ממך שמישהו ימות בכאבים לא יתוארו, אתה יודע שאני מבקש בצחוק. אחרת אין סיבה למה אף אחד לא מת אף פעם. ולכן, יקום יקר, מתוך הגיון מעגלי ומעורפל, אני מרגיש שמגיע לי לבקש ממך משהו. יש משהו שאתה מונע ממני כבר ארבע שנים. ארבע שנים זה הרבה זמן למישהו עם בעיית קשב רצינית כמו שיש לי. אני חושב שהגיע הזמן שתפתח את שעריך, יקום, שתשחרר קצת את השרירים הטבעתיים, שתתן לדברים לקרות. אני לא מהאנשים שמקטרים. אתה יודע שאין לי בעיה לשחות נגד הזרם כל הזמן. אבל אני מרגיש שהגיע הזמן לקצת רוח גבית, כן, יקום? לא משהו היסטרי. קצת בריזה באחוריים, משהו מלטף ונעים, משהו מייבש-זיעה כזה, לא יותר. כל עוד אני לא אצטרך להמשיך ללכת נגד הסופה.