לילה, דירה מרכזית משהו. ירוק ואפור בסלון ביתם. אפור צופה בספר היסטוריה. ירוק צופה מהחלון.
ירוק: אתה חושב שאנחנו מגזימים?
אפור: הממ.
ירוק: שאנחנו יותר מדי? שאנחנו -- אתה יודע -- *שם*?
אפור: הממ.
ירוק: אפור? יותר מדי? שם?
אפור: מה?
ירוק: שאחנו יותר מדי מתאמצים. שרואים את זה עלינו, שאנחנו מתאמצים. אתה מקשיב לי בכלל?
אפור: לא.
[שקט. ירוק צופה בבחורות שרצות בגשם]
ירוק: אתה חושב שיהיה אי פעם שלום ביננו לבין העולם?
אפור: ביננו?
ירוק: לבין העולם.
אפור: ביננו זה אתה ואני, או עוד אנשים?
ירוק: רק אתה ואני, אפור. אתה ואני מול העולם. בודדים במערכה, כמו שני... איך קוראים לזה?
אפור: פילים?
ירוק: לא פילים. שני כאלו שהם לבד במערכה נגד העולם.
אפור [עדיין מעלעל בספר]: אני חושב שאתה מתכוון לפילים.
ירוק: למה אין שלום ביננו לבינם?
אפור: כי הם לא מבינים אותך.
ירוק: אותי הם לא מבינים? מה יש לא להבין?
[שקט]
ירוק: ואותך?
אפור: אותי הם מבינים.
ירוק: מה יש בי לא להבין?
אפור: אתה מעבר להגדרה, ירוק. קשה לשים אותך ב... נו. אחד מהאלה.
ירוק: קופסאות?
אפור: מה? לא.
ירוק: כובעים?
אפור: לא.
ירוק: מה כל כך קל להבין בך?
אפור: אני קל להבנה. אני קם בבוקר, אני הולך לישון בלילה, אני עושה דברים צפויים שאנשים יכולים להבין. הם לא חייבים להסכים איתי, אבל מעצם זה שאני עושה את אותם הדברים, הם גוררים מאנשים איזה שמץ של כבוד. ועם כבוד באה ההנחה שאתה חייב להבין את הצד שמנגד. אני קם בבוקר, בקיצור.
ירוק: אתה אומר שאני גורר אותך למטה איתי?
אפור: הממ.
ירוק: יהיה לך טוב בלעדי?
אפור: ירוק.
ירוק: מה?
אפור: תסגור את החלון, נכנס הגשם.
לפני 19 שנים. 3 בינואר 2005 בשעה 0:04
