לפני כמה שנים אני וכמה חברים הרמנו פרויקט כזה שבו כל אחד כתב על משנה-או-מרחיב-או-מצמצם-תודעה זה או אחר בהשפעת אותו החומר. עד כמה שאני זוכר הפרויקט היה נחמד, אולי מלבד הקטע על לס"ד שהיה זיוף עלוב. פרויקט נחמד -- אבל רק נחמד, כי הדבר הזה שקיוויתי שיקרה, הרגע הזה שבו משנה-מרחיב-מצמצם התודעה מראה לך משהו שלא ידעת על הכתיבה, על המוח שלך, על המוח של מישהו אחר -- זה לא ממש קרה.
אז ככה.
לפני שלושה ימים לקחתי כדור שינה. למטרות לא בידוריות. כלומר הייתי עייף ולא הצלחתי להרדם. ואז שכחתי מזה שאני מנסה להרדם, עשיתי כל מיני דברים, ביצעתי אונס שבפועל בחברה שלי, מצאתי את עצמי יושב בלי חולצה מול המחשב, בנוהל הרגיל, אתם יודעים. אבל עם כדור שינה בקיבה.
ומה שקרה באותו הרגע זה שהחלטתי לכתוב משהו בבלוג הזה, ואפשר לקרוא אותו, שני פוסטים אחורה. הוא מתחיל משונה ויש בו כמה התבטאויות אומללות והייתי מוחק אותו לולא במהלך כתיבתו קרה משהו די מופלא.
באמצע משפט -- ממש באמצע משפט -- הכדור השפיע.
הנה המשפט לפניכם. אפשר לראות ממש באיזה מילה זה קורה.
"ולכן בעניין הזה המכתב הזה הוא מסע בזמן: הוא מקשר בין ההווה שלנו ובין העתיד חסר העבר. טייל הזמן המותש מהגלולה יוקום בבוקר, יגלה שאין מה לאכול כי גמרתי חצי מטבח, אם בא לא אוכל שיעשה כלי, יבוא לפה, וימצא מבלוגו הוא משהו שהוא לא זוכר שהוא כתב".
המילה, אם תהיתם, היא "יוקום".
המשך הפוסט משונה אפילו יותר. למרות שדומה שאחרי המשפט הזה יכולות המוטוריקה שלי שבו אלי, וכמעט כל המילים מוקלדות כהלכה, מלבד כמה שלא, ואיזו שגיאת כתיב, ומלבד העובדה שחתמתי בשם יי"א (ירוק-ירוק-אפור?) באשר לתחזית שמופיעה במשפט ההוא, קרה בדיוק ההפך: אני זוכר בדיוק את הרגע שבו כתבתי את המילים האלו, וגם למה התכוונתי כשכתבתי אותן, וזה מזל כי בלי לזכור למה התכוונתי כשכתבתי את המילים האלו היה מאוד קשה לשחזר מה הן מביעות. מה שקורה שם זה בערך כמו ללחוץ על הקלאץ': המנוע מסתובב, הגלגלים מסתובבים, אבל כבר אין שום קשר ביניהם.
למשל, מה זה "אמודאי תעופה באמצעות טובות מכוחות העילוי?"
ומהי אותה "סדרה של ניסויים שלא מתיישבים עם חשמל?"
התשובה במהופך.
ובפינת הבלי קשר
אני רוצה לציין שממש עכשיו, במגזין שלנו, קורה לסיפור שלי משהו שנדמה לי שלא קרה לי אף פעם.