ירקרקות האופר

אל תדאגו. תיכף יבואו כל הנבירות בקרביים והחפירות הרכלניות על החיים שלי, כל פרישת הכנפיים המטאפורית. בינתיים תנו לשחק קצת.

באוטו בדרך הביתה הוא מחליף תחנות ואת מעירה את אחת מההערות הציניות והבלתי-רגישות-עדתית שלך. הוא מעיף לך מבט אבל חשוך באוטו ואת יכולה רק לנחש את תווי הפנים שלו, וכך גם בחדר המדרגות -- הוא לא אוהב להדליק את האור בדרך לדירה -- ואז כשהוא מוליך אותך בבית החשוך ומושיב אותך על הכורסא בחדר השינה, שמואר גם בוא רק באור מפנס הרחוב. הוא קושר אותך בעדינות למסעד, ומפשק את הרגליים שלך וקושר אותן לרגלי הכורסא, ואז הוא עומד מאחוריך, משחק עם הטלפון, והפנים שלו מוארים סוף סוף ואת רואה בהקלה שהוא מחייך, והוא מחבר אוזניות לטלפון ותוחב אותן באוזניים שלך, ורוכן מולך ודוחף את האצבעות שלו לכוס שלך, ובאוזניות, בפול ווליום, מנגן "הפרח בגני".