ירקרקות האופר

ירוק: תישבע באימא שלך תישבע.

אפור: כן, אני כאן.

ירוק: זה לא מספק אותי. אני רוצה שבנוסף להיותך כאן גם תישבע שאתה באמת כאן, ולא...

אפור: נדמה לי שכבר היינו בסרט הזה.

ירוק: אני רוצה שתחזיק ידיים איתי. אני רוצה שתגיד לי, תסתכל לי בעיניים ותגיד לי, ירוק… ירוק… בי נשבעתי, זה אני אפור, והנה אני כאן, למרות שלא הייתי נאמן לך, ירוק, למרות שהלכתי עם נשים והתאהבתי והשארתי אותך פה, הנני אני, אפור, מוכן ומזומן, על ברכי -- ופה אני רוצה שתרד על הברכיים -- לבקש בהכנעה שתתיר לי לעבור לגור איתך בחזרה על בסיס הזוגיות שהתקיימה בינינו און אנד אוף בעשור ומחצה האחרונים, ושאותה הואלת בטובך לתעד מעת לעת בבלוגך "ירקרקות האופר".

אפור: ירוק. אני גר פה כבר חודש וחצי.

ירוק: ובכן!

אפור: ואנחנו בעצם רק משחזרים סצינות שכבר ביצענו. להיטי עבר. ירוק ואפור, הקאמבק: הקאמבק.

ירוק: מה זה אומר לך על ללכת ולהתאהב?

אפור: זו שיחה ראויה, ואנחנו ננהל אותה בהזדמנות אחרת.

ירוק: ועכשיו מה?

אפור: עכשיו אני רוצה שתדמיין את הסצינה הבאה.

ירוק: למה אני צריך לדמיין את הסצינה הבאה.

אפור: כי כמוך וכמוני, היא מתרחשת בתפר שבין האפשרי לתיאורטי.

ירוק: לא הבנתי.

אפור: הכל יתחוור לך במהרה, ירוק. דמיין לעצמך. נניח, רק נניח, לצורך העניין, שאני מפנה פה. מכין דברים לנגלה האחרונה של ההובלה. מכניס דברים שהיא ואני קנינו פעם באיקאה לארגזים שרון מהמכולת הואיל בטובו להשאיל לי.

ירוק: מי זה רון מהמכולת?

אפור: זה דמות מחלק מהסיפור שבו לא היית נוכח.

ירוק: ברור. תמשיך.

אפור: והנה אני מנגב אבק ממיני רהיטים ישנים וצעצועים שאיש לא שיחק בהם, אוסף נעליים ללא זוג, כלובים שהאוגר שגר בהם מת ונקבר מזמן, ספלים שנשכחו מאחורי ארונות, פתקי אהבה שפג תוקפם וספרים שאיש לא אהב -- כל חורבות מערכת היחסים שלנו, ירוק, אני מפנה וממיין. כמו ארכיאולוג, רק עם הרבה יותר בכי.

ירוק: כמובן. ארכיאולוג. כובע, שוט. מדמיין.

אפור: ועכשיו תאר לך, ירוק, שמאחורי הקופסא האחרונה שבאחרונות אני מוצא משהו שכלל לא היה אמור להיות שם. משהו -- משהו שלפי הגיון בלתי הוליוודי לא היה אמור להיות. לא היה אמור להיות.

ירוק: בלתי הוליוודי. עדיין איתך. אני עוצם עיניים רק כי אני מדמיין.

אפור: זאת קופסא שלא ראיתי עשרים או משהו שנה ובתוכה יש מחשב עתיק, מהסוג שהיה בביתנו כשהיינו ילד.

ירוק: מה זה, 286? XT?

אפור: ואף למטה מכך, ירוק. אני מוציא את הארטיפקט הזה מאריזתו בזהירות ומחבר אותו לחשמל המודרני הקיים בדירתנו, וראה זה פלא, המחשב פועל.

ירוק: ראה זה פלא!

אפור: והנה כאן ממש בא הרגע, ירוק, שבו הסיפור שלנו הופך להיות ממעשייה יומיומית המשלבת עצב ונוסטלגיה למשהו שקיים רק בתפר בין האפשרי אל המופלא.

ירוק: התיאורטי.

אפור: מה?

ירוק: קודם אמרת התיאורטי. התפר שבין האפשרי לבין התיאורטי. עדיין לא יודע מה זה, אבל בסדר.

אפור: המחשב הזה, ירוק, מפעיל את המציאות שבה אנחנו חיים!

ירוק: מה.

אפור: רק דמיין לך. עצום עיניים ודמיין. המחשב הזה, שנוצר בערך בימים בהם אתה ואני גילינו את זהותנו המינית, מריץ את המציאות שבה אנחנו חיים.

ירוק: מה.

אפור: ירוק, אתה ודאי זוכר, ואיתך גם 1.9 הקוראים המכירים את פינתנו "ירקרקות האופר" מלפני שש, שבע או עשר שנים, שנתקלנו בהרפתקאותנו בחנון מצחקק הכותב אותנו-אנו.

ירוק: בבקשה אל תזכיר לי אותו.

אפור: בסדר.

ירוק: ועוד יותר בבקשה אל תשים פה לינק לטובת 9.1 הקוראים שנוספו לנו מאז.

אפור: בסדר. עכשיו חשוב לעצמך: מה אם המציאות כולה -- המציאות המכילה יותר מאשר אותך ואותי, שני יצירים חצי-אוטוביוגרפים במקרה הטוב, אלא המציאות כולה, גם את בעל הדירה, גם הג'ינג'יות שעוברות למטה ברחוב, גם האהבות האמיתיות, הבשר-ודם, אלו כמו זו שבחורבותיה אני מוקף כעת, אפילו את המחשב עצמו המריץ את המציאות הזו -- אתה קולט עכשיו?

ירוק: לא.

אפור: תחשוב, ירוק, ותדמיין: אני מתיישב מול המחשב ומקיש מעדנות על המקלדת העתיקה. אני טוען מחדש את המשחק ששיחקתי בו מזה שנתיים. את משחק האהבה הזה.

אני טוען את התפריט הראשי. אני מקיש "Load Previous Save" ומחפש גרסה קודמת של המציאות שאני נמצא בה עכשיו. גרסה שבה מה שנשבר -- לא סדוק עדיין; מה שנשכח -- עוד נמצא; ומה שנשחק ונרקב עומד טרי ונוצץ וחדש.

ירוק: אפור --

אפור: אני מתלבט במה לבחור. מהי הגרסה הנכונה. נגיד, נגיד: ביום ההוא של המסיבה. היא הגיעה לפני והתעקשה לקשט למרות שלא ביקשתי. היא שמה פה אורות מנצנצים. היא הביאה תקליטים לקשט בהם ונראתה כל כך יפה. היא התעקשה להכין פתקים קטנים לכל אחד, כדי שכל אחד ידע איפה הוא צריך לשבת. הסתכלתי עליה מעבר לשולחן --

ירוק: אפור, תשמע --

אפור: אבל לפני שאני טוען את הגרסה השמורה ההיא אני עושה עוד משהו קטן. עוד משהו קטן, ירוק. אני מקיש על התפריט שכותרתו Difficulty Setting -- ואני מוריד את רמת הקושי בשלב אחד. שלב אחד. לא משהו גרנדיוזי. לא להפוך את זה למשחק ילדים. רק קצת. קצת פחות קשה.

ירוק: אפור. בבקשה.

אפור: ואז אני מקיש על הגרסה השמורה. והכל מהבהב, גרפיקות במחשבים של פעם תמיד הבהבו, אתה זוכר, ועכשיו ערב ומסביב מוזיקה מנגנת. נדמה לי שזה ג'אז. חלק מהחבר'ה כבר פה וחלק עוד לא. הבית דומה אבל שונה. שנתיים, פחות יום או יומיים, נמחקו והתגלגלו לאחור.

והנה היא נכנסת מהחדר השני עם ערימה של תקליטים. הנה היא: בדיוק כמו שהייתה אז, נקייה משנתיים של ריבים וקשיים, מטוהרת מאבק ההיסטוריה. כולה -- נוצצת ואדמונית -- רק אפשרות, ירוק, פוטנציאל, בין האפשרי לתיאורטי -- חלקה ונקייה כמו אבן חן חדשה.

ואני מסתכל עליה. ואני פותח את הפה, ואני אומר --

ירוק: אפור. די. בבקשה, די. די. בבקשה.