ג' היא השותפה שלי בהרבה מאוד פנטזיות. במציאות גרנו ביחד לפני חמש או שש שנים והייתי מאוד קורקטי אליה. אבל הרבה פעמים אחרי שהיינו מבלים יום קורקטי ביחד -- היינו יושבים במרפסת ומעשנים, מנשנשים חטיפים מהאמ:פמ, מדברים על החיים שלה, התואר שלה, אימא שלה, הדייטים שלה, הזיונים שלה, ואז אומרים לילה טוב -- הייתי נכנס לחדר שלי, סוגר את הדלת ומאונן עליה. מצחיק אותי הביטוי הזה, מאונן עליה. יש בו משהו פתטי. מילאתי את החדר ואת הסדינים במציאות אלטרנטיבית בכיכובה, והפנטזיות נשארו בדירה הרבה אחריה. בחלק מהן אני מזיין אותה, בחלק מהן היא מזיינת אותי, אבל הכי מעניינות הן הרבה יותר קטנות, כלומר אני מקבל בהן הרבה פחות. הכי מחרמן זה להתחרמן מהמיעוט.
בקיצור, מה שחשבתי זה אולי לחלוק מדי פעם את הפנטזיות האלו איתכם. אני מודה שיש בהן משהו קצת פתטי: כולן עוסקות באותה סיטואציה בערך עם אותה משתתפת קבועה, שבמציאות לא היה לי אומץ לעשות איתה כלום. זה בדיוק למה אני רוצה לשתף אותן.
למשל, בשלב מסויים אני מוצא את עצמי מנקה לה את החדר. לא פעם אחת: באופן קבוע. כלומר: מאז שהיא עברה, בהדרגה ובלי ששמתי לב, נוצר מצב שבו אני זה שמנקה את הבית, ובתמורה כלום: בפנטזיה הזאת היא גם מתעלמת באופן טיפה מופגן מעצם זה שאני מנקה, לא מכירה בזה במילים -- היא יכולה לשבת עם ארטיק בסלון, להניח את המקל על השולחן, וכשאני ארים אותו מהשולחן ואקח אותו לפח היא תלווה אותי במבט ולא תגיד על זה שום דבר -- בקיצור, על הבסיס הלא בריא בעליל הזה, לאט לאט נוצר מצב שבו אני מנקה את החדר שלה: בפעם הראשונה אני במין אטרף של ניקיון, היא שוכבת על המיטה שלה ומקשיבה למוזיקה שאני משמיע בבית בזמן שאני עושה ספונג'ה וכביסה וכלים; ואז אנחנו נכנסים לאיזו שיחה ואני קצת נכנס לחדר שלה ורואה שהוא מבולגן ואומר לעצמי, למה לא, אני אסדר גם פה. והיא מלווה אותי במבט ולא אומרת כלום. בפעם השנייה, שבוע אחר כך, אני מנקה והיא לא בבית אבל הדלת של החדר שלה פתוחה, וכל פעם שאני עובר ליד החדר שלה עם הספונג'ה או הכביסה או הכוס שמצאתי מאחורי האסלה (מה היא עשתה עם כוס בשירותים?) אני מסתכל על החדר שלה ומתעצבן: אני לא הולך לנקות שם. וגם מתחרמן: אני ממש רוצה לנקות שם. וגם אשם: מה יקרה אם היא תיכנס הביתה ותראה אותי מנקה שם?
בקיצור, אז היא נכנסת הביתה, מעיפה מבט על הבית והמגב והסמרטוט, כמובן שלא אומרת כלום, מציצה לתוך החדר שלה ואומרת "אה, עוד לא התחלת שם? יופי, יש לי עוד כביסה בתיק".
אז היא פותחת את התיק ומפזרת מתוכו בגדים על ערימת הכביסה על הרצפה, וככה זה בעצם נחתם, שאני מנקה את החדר שלה, ולא רק מנקה אותו -- וזה החלק המבריק במהלך שלה -- מעכשיו אני גם עושה לה כביסה.
אני מנקה את החדר שלה עם זקפה מתוחה במכנסיים. אני כועס עליה כי אני מנקה לה את החדר ואני מסטול משמחה שאני מנקה לה את החדר ואני אסיר תודה לה שאני מנקה לה החדר. אני עושה את הכביסה שלה עם זקפה מתוחה במכנסיים. אני מחליף את המצעים שלה עם זקפה מתוחה במכנסיים. אני מקפל את מכנסי היוגה שלה ושם בארון עם זקפה מתוחה במכנסיים.
בפעם השלישית אף אחד מאיתנו לא אומר על זה כלום, אני אפילו מתחיל את הניקיון בחדר שלה. היא שוכבת על המיטה ומדברת עם חברה ומדי פעם אני מקשיב לשיחה, וכשאני אוסף את הבגדים לכביסה היא מגלגלת את הגרב האחת שהיא לובשת במורד הרגל ובועטת אותה לעבר ערימת הכביסה ביד שלי. ואני מתחיל להתחמם עליה, על ההתעלמות הזאת ממני, ובדרך למכונת כביסה אני מגלה שאני שוב מתמודד עם זקפה מתוחה במכנסיים, וזה גורם לי להרגיש אשם, ומפחד שהיא תתפוס אותי, וכל זה מחמם אותי עוד יותר. אני חוזר לחדר שלה עם השואב אבק, והיא מדברת עם ההיא עדיין, שוכבת על המיטה, רגל אחת באוויר, מתנדנדת ככה, מה שגורם לי להצטרך לשאוב ככה שאני עם הגב אליה, מנסה להסתיר את הזקפה המתוחה הזאת, ואז היא צועקת אלי: "הי! אתה לא שומע?"
אני נעצר, נדרך; אני לא יכול להסתובב אליה עם הזקפה הזאת ככה. אני מסובב רק את הראש: "מה? לא שמעתי, סורי".
"אני לא שומעת כלום עם השואב אבק, לך תנקה בחדר אחר".
בשלב הזה אני כל כך מתעצבן שהזקפה היא לא בעיה יותר. אני הולך לנקות בחדר אחר. אני ממשיך להקשיב לקולות של השיחה שלה, למרות שמרחוק אני לא תמיד מבחין במילים. אני מנקה את האמבטיה זועם עליה, שונא אותה; אני מקשיב לה מסיימת את השיחה בזמן שאני ממיין את הכביסה המלוכלכת . אני ממלמל מתחת לשפם כמו דמות בסרט מצוייר ומרגיש אידיוט שאני עושה את זה. ואחרי כמה זמן אני שם לב שהיא עומדת בפתח של האמבטיה.
אני מסתכל עליה, היא לא אומרת כלום, רק צופה בי עובד. השטנץ הקבוע. אז אני חוזר למיין אבל הכעס שלי מטושטש על ידי המחשבה: יכול להיות שהיא נהנית לראות אותי מנקה? אני מרגיש שהיא רואה שאני זועף, ואני מסתובב אליה, והיא נותנת לי מין מבט חצי משועשע וחצי מרצה, ואני מבין פתאום שאני חשוף מולה, שהיא פשוט רואה כמה שאני אסיר תודה שהיא נותנת לי למיין לה את הכביסה המלוכלכת, ולמרות ששנינו לבושים שם באמבטיה אני מרגיש פתאום מאוד עירום. ואני רועד קצת, והיא אמפתית קצת, מתקרבת, וכאילו היא נותנת לי פרס כדי לפייס אותי היא אומרת, "לא, את התחתונים אני רוצה שתרחוץ ביד".
