לפני 6 שנים. 17 ביוני 2017 בשעה 12:03
אני מחפש את הבדסמ הקטן הזה. זה שמתקיים ברווחים הקטנים בין הטלוויזיה לארוחת הערב. בין השיחה הזאת מהדרך חזרה הביתה והקניות במכולת. בין הקיצוץ לטיגון. במקומות שבהם מבט מטונף אחד מספיק יותר מאלף מכות בטוסיק. מתקיים ביניהם, אולי גם מעניק להם עומק, אבל לא משתלט עליהם. אני מחפש גאות קטנה של חריפות בתוך הרבה מילים טובות וכרבולים לקראת ערב ויד מנחמת במורד הגב. אולי קשה יותר לכתוב על הבדסמ הזה סיפורים, אבל הרבה יותר מתגמל לחיות אותו.
