ירקרקות האופר

שעה לתוך הסרט אני קם, מתמתח ויוצא. כשאתה מסתובב בקולנוע באמצע הקרנה אתה מרגיש כמו מלך כי כל המסדרונות ריקים וזה כאילו הכל שם בשבילך. אני יורד קומה ונכנס לשירותים של הנשים. פותח את הדלת של התא הימני, משתין בעמידה, לא מרים את הקרש, לא סוגר את הדלת. מישהי נכנסת ונותנת בי מבט מבוהל ויוצאת. מעולה. פרטיות.

אני שורק משהו והקול מהדהד בין החרסינות. אני הולך לכיור ומסתכל על עצמי במראה. שוקל אם לשטוף ידיים, אבל השיער שלי מסודר אז בשביל מה. מסתובב, נכנס לתא האמצעי ומסתכל עליך.

בצד החיובי את מרימה את השמלה מעל הפופיק והתחתונים שלך מופשלים מעל הנעליים, כמעט נוגעים ברצפה, כמו שסיכמנו. מצד שני את עומדת עם הפנים אלי ולא עם התחת אלי, כמו שסיכמנו, וזה אולי למה יש לך מבט כל כך נזוף בעיניים למרות שאני לא אמרתי כלום. המבט הנזוף הזה עושה לי זקפה כל כך פתאומית ונמרצת שהיא מכאיבה לי במכנסיים. אני ממשיך לשרוק ובוחן את הגוף שלך עם הידיים, מלטף את הבטן החשופה, מועך שד אחד מבעד לשמלה, חופן לך את התחת ומסתכל לך בעיניים. את אומרת "אני לא רוצה" ואני מתעלם.

"אז את זוכרת מה את עושה?"

"אני לא רוצה".

אני מרים גבה ושולח יד במורד הבטן שלך, לאט לאט. כשאני מגיע לפופיק את נאנחת כמו מישהי שחשפו את הבלוף שלה, אם תסלחי לי על ההיבריש, וכשאני מגיע לכוס ומגלה שהוא רטוב אני אפילו לא צריך להגיד שאת שקרנית גרועה. את קצת קורסת לתוך היד שלי ואומרת "אני זוכרת".

אני ממשיך לשכשך את האצבע בכוס שלך. "תגידי".

"אנחנו שורה 17. ללכת ל-16", את אומרת ונאנחת על היד שלי. הראש שלך נח על הזרוע שלי ואני מרגיש את הבל הפה שלך, חם. אני מהנהן. "גבר בחולצה בהירה. יושב ליד מישהי. המושב מימינו ריק. נשיקה, לוחשת לו באוזן, מבינה את הטעות, מתנצלת, חוזרת אליך".

"מה תלחשי לו?"

את לוחשת לי את מה שתלחשי לו. התא רועד לי בעיניים. אני יודע שאם אני אשאר פה עוד שנייה אני אזיין אותך כאן בתא האמצעי בשירותי הנשים בקומה מינוס אחת וזאת לא התכנית אז אני מסתובב בלי להגיד מילה ויוצא ומוצא את האולם וחוזר למקום ומנסה להרגיע את עצמי עם חופן פופקורן. היד שלי רועדת בדרך מהדלי אל הפה.

נצח קטן אחר כך את באה.

את עושה הרבה הצגות בדרך. כאילו את מסתכלת במסך ולא מרוכזת, כאילו את מחפשת את המקום שלך בזווית העין ולא בטוחה אבל חושבת שמצאת. אבל כל ההצגה הזאת מיותרת: זה כנראה סרט טוב כי כולם מרותקים למסך. את מתיישבת בכיסא שלפני, ליד הגבר בחולצה הבהירה. הגבר בחולצה הבהירה מאזן דלי של פופקורן על הירך ומלטף את השיער של זאת שיושבת לשמאלו. את רוכנת, מנשקת אותו מתחת לאוזן -- טיזרית קטנה, אני חושב ומשטח את הזקפה עם היד. את לוחשת לו ואני מטה אוזן ומנסה לשמוע אותך מתחת לפסקול -- כמה מילים בודדות צפות עד לאוזניים שלי, "שלי", "לגמרי" ו"בבית". הראש מעל החולצה הבהירה מסתובב אליך. זה המאני טיים. המוח שלי מתענג על זה ומותח את הרגע ומאט את התנועה עוד ועוד.

הוא מסתכל עליך מלמעלה למטה ומחייך. בעדינות, כמעט במומחיות, הוא מטה אליך את הראש ולוחש משהו בעצמו. את מעיפה מבט אלי. אני דוחף פופקורן לפה. את מרימה כתפיים -- מבצע זה מבצע! -- וחוזרת לנשק אותו מתחת לאוזן. אני מסתכל, מרותק. האיש ממשיך ללטף את השיער של זאת שמשמאלו. היא לא שמה לב לכלום, העיניים שלה נעוצות במסך. הלוואי שלי היה כזה ריכוז, אני חושב לעצמי בזמן שאני מסתכל עליך נושכת לו את תנוך האוזן. היד הימנית שלו נשארת מאוזנת על דלי הפופקורן. הוא מסתכל על המסך ולוחש לך משהו. את מעיפה אלי מבט מבוהל אבל אני לא עוזר לך. בעדינות -- בלי למשוך תשומת לב -- את מושיטה יד אל המכנסיים שלו, מתחת לפופקורן. אני מנסה למתוח את הצוואר ולראות מה הולך שם אבל חשוך מדי באולם הזה. שניכם מרשימים אותי בשליטה העצמית שלכם, כמה מעט אתם זזים. כמעט אי אפשר לזהות שאת פותחת את הרוכסן, מושכת את הזין שלו החוצה, מתחת לדלי הפופקורן. שניכם בוהים במסך. זאת סצינת אקשן והמוזיקה מטביעה הכל וככה יוצא שאני היחיד שרואה שהבחורה השנייה מושיטה יד לעבר הדלי. היא מגששת בחושך, בלי להסתכל. מוצאת את הירך שלו. אני רואה אותו נדרך. היד שלה מוצאת את הפופקורן. חופנת ונסוגה. אתם מסתכלים זה על זה. הוא קורץ לך.

איזה גבר.

עכשיו את מסתכלת עליו ועליה ואני יכול לראות את הצדודית שלך. את נושכת שפתיים. גם אני. היד שלך נעה מאוד בזהירות מתחת לדלי. המבט שלך נעוץ בה. מדי פעם היא שולחת יד לקחת פופקורן ואת עוצרת, מחכה. גם אני נושך שפתיים. הסרט קרוב לסיום. הוא מותח את הצוואר ומשתעל שיעול קטן ומהמבט על הפנים שלך אני מבין שהוא גמר לך ביד.

שלושתנו מתנשפים. הוא לוחש לך משהו. את משפילה ראש -- את לא רוצה. הוא לוחש שוב ואת מסובבת את הראש אלי. אני מהנהן -- לא יודע מה הוא אמר לך אבל רוצי על זה.

את שולפת כף יד רועדת מתוך המכנסיים שלו. מאגרפת אותה כדי לא לשפוך כלום. מושיטה אותה לעבר דלי הפופקורן. לוקחת חופן גדול ודוחפת אותו לפה. הפנים שלך בזמן שאת מכרסמת את הפופקורן הזה בלתי ניתנות לתיאור. אם הייתי קצת יותר צעיר זה היה השלב שבו הייתי גומר במכנסיים.

הוא מסתובב אליך ואומר בקול לא כל כך שקט, "סליחה, זה הפופקורן שלנו".

גם ההיא מסובבת אליך את הראש. את בוהה בו קפואה, האגרוף שלך בתוך הפה.

אני מחכה כמה שניות מענגות לפני שאני מציל אותך. "הי בייבי", אני אומר, "אני פה! טעית בשורה".

את מתנצלת בלחש בתוך מקהלה של "ששש"ים וקמה בברכיים פקות ועושה את הדרך מחוץ לשורה ואז בחזרה אלי והאיש בחולצה הבהירה ממשיך ללטף את השיער של זאת שלידו והיא, שקועה בחזרה בסרט, גורפת מדי פעם פופקורן מתוך הדלי ומכרסמת, ואת נצמדת אלי והגוף שלך כל כך חם ורפוי והבל הפה שלך מריח כמו פופקורן וזרע.