"מה דעתך על זאת?"
"מי?"
"זאת שעומדת מולך עירומה".
לדבר עם אולי זו לא תמיד משימה קלה. כשאולי פוגשת בבדסמ עוצמת המפגש מכה אותה באלם. יש בזה כל מיני הנאות קטנות: לדרוש ממנה לדבר דווקא כשהיא הכי ככה. הלסת עולה ויורדת והשפתיים נפתחות ומהססות ונסגרות שוב. רק כשדעתה מתיישבת בתוך הערסל החמים של הבדסמ -- ורק מדי פעם, אם התנאים הבשילו -- יוצאות מילים. היא תסתכל עמוק בעיניים, השפתיים ייפתחו, ולאחר זמן מה תתגנב מילה החוצה, בלחש, ואני ארכין את הראש והיא תגע בתנוך עם השפתיים ותדבר ככה, בקול ילדותי ורועד. במסיבות זה מתגלה כיתרון: האוזן על התנוך יוצרת בועה אינטימית סביבנו. יש המון אנשים אבל אנחנו שם לבד.
אנחנו יושבים על הבר ומסתכלים על בחורות.
"מה דעתך?" אני חוזר. הראש של אולי רוכן בהכנה לעלבון (בכלל, אולי אוהבת להקדים תגובה למכה: בדרך כלל היא תתחיל לצעוק שניה או שתיים לפני שאני אכה אותה). "מה איתה", היא סוגשל שואלת.
"שמת לב שהיא נראית ממש כמוך?"
"מה למשל".
"טוב, למשל, ממש כמוך, היא עירומה".
"אבל לא בדיוק..."
"נכון, היא כמוך, אבל עם ציצי מושלם".
הבדסמ מטיל על אולי את צילו והיא משתתקת. השיניים שלה נסגרות סביב התנוך שלי. אני מנחש את השאלה שהיא לא שואלת ועונה: "כן, הציצי שלה הרבה יותר טוב משלך".
כעת אולי כולה נלפתת סביב התנוך שלי. אני מפשק את הרגליים שלה.
"אולי אני אקח אותה הביתה?"
אולי נאנקת באוזן שלי.
"אל תדאגי. את יכולה לבוא גם".
השיניים מתהדקות סביב התנוך והאנקה נהיית קצרת רוח יותר, מתחננת.
"אם תסיעי אותנו יפה אני אתן לך לשבת בפינה..."
השיניים שלה מאיימות לתלוש פיסת בשר מתוך האוזן שלי. הבל הפה שלה מלטף לי את עור התוף. ציצימושלם מפטפטת עם חבריה בשמחה, לגמרי לא מודעת לתפקיד האינסטרומנטלי שהיא משחקת בינינו.
"...לצפות..."
השיניים משחררות את בשר האוזן שלי והמהומי המסכנות נפסקים. אולי משלבת ידיים, הסנטר נוגע בחזה שזה עתה הפסיד את הבכורה לטובת האישה הזרה והעירומה בקצה הבר. היא מצפה לניחומים. תחת זאת אני אומר, "אם את באמת כועסת, למה את כל כך רטובה?"
המהומי המסכנות שבים ומתגברים באוזן שלי ואני אומר לה, "דמייני איזה טעם יהיה לזרע שלי כשתלקקי אותו מהרגל שלה" והשיניים נלפתות שוב בתנוך.
