אני תוהה כמה מהקוראים הקודמים של ירקרקות האופר בכלל יודעים שהבלוג חזר. חשבתי שצריך לפרסם מודעה ענקית מהבהבת בדף הראשון של הכלוב, לאמור "ירוק!! אפור!!!!!!!!! עוד הומור דלוח וסיפורי מין לא מספקים!!!!!!!!!!!!!!!!!1" ואז לקחתי סיכה קטנה ותקעתי לעצמי באגו.
לא התפוצץ, הבנזונה.
אני מרגיש מעט חסום, יצרתית ומינית (וזה למה חזרתי, אולי, יכול להיות) ואני חושב שהסיבה היא -- ואל תשנאו אותי -- שבחצי השנה האחרונה נהיה לי טוב באופן מזעזע -- זוגית (בעיקר) אבל מבחינה מסויימת גם בתחומי חיים אחרים. נהיה לי ממש נוח, נוח מדי. ההתנוונות לא איחרה לבוא (לא שהייתי אי פעם, אתם יודעים, לא-מנוון). קשה לי להיות רעב מדי לעשייה, למחשבה, וליצירה יותר מהכל. אם אתם לא מבינים איך זה יכול להיות, תחשבו על זה שהדרך להיות הכי פחות מסופק מינית היא לאונן כל היום.
בפעם הבאה: איך נהיים רעבים גם בתוך המקרר.
לפני 17 שנים. 5 בפברואר 2007 בשעה 23:29
