ירקרקות האופר

"איך זה?"
אפור שולח את המילים ברכות והן מטיילות בין האדים, עולות ויורדות כמו משב רוח, ונוחתות ברכות על פניו של ירוק. ירוק שרוע במים המבעבעים, זרועותיו פשוטות על הרצפה, ראשו שמוט לאחור ועיניו עצומות. הוא מחייך בהנאה ומגרגר גרגור חייתי. אפור מחייך גם כן ועובר לעסות את הרגל השניה. הוא שולח את ידו לעבר הבקבוקון שלידו -- הוא יושב על הרצפה ורק רגליו משתכשכות במים -- אור הנרות נכלא בבקבוק ומהדהד בתוכו, ואפור מרים אותו למעלה והופך אותו, מניח לקילוח דק של שמן -- גם הוא זוהר באור הזה -- לטייל מטה לעבר כף רגלו של חברו. לבסוף הוא תופס את הרגל בשתי ידיו ומעביר אותה בין האצבעות, כמו פיסת חימר בשלב הפיכתה לפסל. ירוק מלטף את כתפו עם הרגל השניה. אפור מישיר לעברו מבט וירוק פותח עין אחת ומחייך. אצבעות של שקט מטיילות ביניהם, מעל המים והבועות. ירוק עוצם את העיניים ורוכן אחורה שוב, ואז אומר:
"אפור, תגיד..."
אפור מחייך וממשיך לעסות. האצבעות הארוכות שלו מטיילות לאט במעלה הרגל של ירוק. כמעט לעצמו הוא משיב: "כן, אהובי?"
"אתה יודע למה הנורה האדומה מאחוריך דולקת?"
אפור מפסיק לעסות והחיוך על פניו גווע. "המנורה של המצלמה, ירוק?" הוא שואל. הם מביטים זה בזה בחלחלה. לבסוף:
ירוק: [קופץ מתוך המים] אתה כל הזמן נכנס לי לג'קוזי כשאני רוצה להרגע! אי אפשר לחיות איתך!
אפור: [נשען באדישות לאחור] יופי. אתה יכול להעביר את הסבון?
ירוק: אתה בלתי נסבל! אתה שותף מחורבן! אני עוזב לגבעתיים!
אפור: רק תתלבש קודם.