זה מה שהתנגן באוטו שלה כשעצרנו ליד הבנין שלי. היא שרה קצת, מזייפת מאוד: ״צבי אומר שגשמים כאלו...״
״תקשיבי״, אני אומר.
״כן חמוד״.
״היה לך דייט נחמד?״
״אתה אחלה דייט״.
״זה נגיד היה דייט שישי״.
״נכון!״
״אז נגיד לא בא לך לתת --״
״תיזהר״.
״--לתת לי לגעת בך קצת?״
״נזהרת, אבל לא מספיק״.
״כאילו, את נוגעת בי כל הזמן״.
״זה נכון, אתה מאוד נעים״.
״כלומר נניח, מישהו שהיה עובר פה ברחוב ליד היה אפילו יכול להגיד שאני לא לובש מכנסיים ושאת חופנת לי את הביצים״.
״אני מקווה שיעבור. למה אף אחד לא עובר פה?״
״אל תפתחי את החלון״.
״חם לי״.
״בקיצור אומרים שאני טוב עם הלשון, טוב עם הידיים, ידיים טובות, אבא שלי פסנתרן, טוב עם הזין--״
״אתה לא נזהר מספיק״.
״אני אומר שאולי שווה לך לנסות״.
היא מסתכלת עלי ונושכת את השפה. ומחייכת. נושכת ומחייכת.
״אני אגיד לך מה נעשה, חמוד קטן״.
״מה נעשה״.
״אם אתה תספוג עכשיו עשר מכות בביצים, אני ארשה לך לגעת לי בקצה הבוהן עם האף״.
״אם... אם את תכסחי לי עכשיו את הביצים פה ברחוב עם החלון פתוח, אני אזכה...״
״קצה הבוהן. עם הקצה של האף. רק לשניה״.
״אני... לא יודע איך להגיב לדיל מעולה כזה״.
״הזקפה שלך הגיבה בשבילך. מוכן?״
אני שואף אוויר ומעווה את הפנים.
״לא. לא ככה״.
״איך?״
״תתחנן״.
״להתחנן? כדי...״
ואז, בום, כמו שאומרים, פתאום אני מבין שאני ממש רוצה את זה. שאני אעשה הכל כדי לגעת לה בקצה הבוהן עם האף שלי. עם קצה האף. שהיא סתם ריחמה עלי וגם חמישים מכות הייתי חוטף. היא קוראת את זה במבט שלי ומחייכת.
״יש לי זמן״, היא אומרת ומתופפת על ההגה. ״כל הזמן שבעולם״.
