בוחרת בטוב

הבוקר, בתוך המרתון של העבודה, לבין הטלפונים שניסו נואשות לארגן את בנית הסוכה,
בכל הבלאגן הזה, בעיקר הבלאגן הפנימי, שלח אותי מאסטר לשקט שלי. למקום הבטוח הזה, לידיעה הזו שהכל, אבל הכל בסדר. למרות ועל אף ה"סערות" שבתוך-עמוק בפנים, שמסביב, שמעל ומתחת. "תזכרי שהכל בסדר".
הקול הממתן, זה שמאפס אותי בקלות, דרך הטלפון.
לוקחת נשימה עמוקה, מתחתית הבטן,נושפת אותה לאט החוצה, ועוד אחת. נושמת ונרגעת. מרפה. מוותרת על הלחץ.
חוזרת לעבודה, רגועה. אפילו מצליחה לחייך.

עכשיו לילה. הכל בסדר. באמת הכל בסדר. הסוכה עומדת לה בנויה בתפארתה.
כל מה שתוכנן לאחר הצהריים והערב נעשה וסודר.
לוקחת עוד נשימה עמוקה. עוד אחת. שיהיה גם למחר. (:

חג שמייח לכולנו.