בוחרת בטוב

"הגאווה היא הקביים של הכבוד".
מי שיש לו מספיק כבוד ובטחון עצמי, לא זקוקים לגאווה.
מאמירותיו של מאסטר.

השבוע, כששוב התפרצתי, כמו שבעבר הייתי עושה יום יום,
תקפתי, דיברתי שלא בכבוד והעלבתי.
וגם כשדקה אח"כ הבנתי שזו לא הדרך לומר את מה שרציתי, כי זה בסדר גמור לחשוב ולרצות ולעשות מה שאני רוצה, רק שיש דרך אחרת לומר זאת,
לא הייתי מסוגלת להתנצל. לבוא ולומר:מצטערת על הצורה שבה נאמרו הדברים",
שוב, לא התוכן, הצורה.
מין גאווה שכזו.

ומאז רצים לי בראש חלקים משיחות שלי עם מאסטר, שבהן הוא מסביר לי שלוותר על הגאווה,
וגם הורדת הראש, הם לא בהכרח כניעה מול אחרים.
כי אני לא הבנתי אז, "הרי אני רוצה להיות כנועה רק מול מאסטר, ואני בטוחה שאתה, מאסטר, לא רוצה אותי כנועה מול כל העולם"...
וכשהדברים שקעו בי פנימה, עלו בי חלקים מאיגרת הרמב"ן, שמתאימים להסבר של מאסטר:

http://he.wikisource.org/wiki/%D7%90%D7%92%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9F

"ש??מ?ע ב??נ?י מו?ס?ר א?ב?יך?, ו?א?ל ת??ט??ש? ת?ו?ר?ת א?מ??ך?" (משלי א ח).

ת??ת?נ?ה?ג ת??מ?יד ל?ד?ב??ר כ??ל ד??ב?ר?יך? ב??נ?ח?ת, ל?כ?ל א?ד?ם ו?ב?כ?ל ע?ת, ו?ב?ז??ה ת??נ??צ?ל מ?ן ה?כ??ע?ס, ש??ה?יא מ?ד??ה ר?ע?ה ל?ה?ח?ט?יא ב??נ?י א?ד?ם. ו?כ?ן א?מ?רו? ר?ב?ו?ת?ינו? ז"ל (נדרים כב ע"א): כ??ל ה?כ?ו?ע?ס – כ??ל מ?ינ?י ג?יה?נ?ו?ם ש?ו?ל?ט?ים ב?ו?, ש??נ??א?מ?ר (קהלת יא י): "ו?ה?ס?ר כ??ע?ס מ?ל??ב??ך?, ו?ה?ע?ב?ר ר?ע?ה מ?ב??ש??ר?ך?"...

ו?כ?א?ש??ר ת??נ??צ?ל מ?ן ה?כ??ע?ס, ת??ע?ל?ה ע?ל ל?ב??ך? מ?ד??ת ה?ע?נ?ו?ה, ש??ה?יא מ?ד??ה טו?ב?ה מ?כ??ל מ?ד?ו?ת טו?בו?ת...

ע?ל כ??ן א?פ?ר?ש? ל?ך? א?יך? ת??ת?נ?ה?ג ב??מ?ד??ת ה?ע?נ?ו?ה, ל?ל?כ?ת ב??ה? ת??מ?יד: כ??ל ד?ב?ר?יך? י?ה?יו? ב??נ?ח?ת, ו?ר?אש??ך? כ??פו?ף; ו?ע?ינ?ך? י?ב??יטו? ל?מ?ט??ה ל?א?ר?ץ, ו?ל?ב??ך? ל?מ?ע?ל?ה; ו?א?ל ת??ב??יט ב??פ?נ?י א?ד?ם ב??ד?ב??ר?ך? ע?מו?."...


מאסטר עושה לי "עבודת המידות" אמיתית.
סיכמנו שעל הגאווה אפשר לוותר.
אה, וגם על הקינאה. וגם על המשקל העודף.
(: