לקח לי קצת זמן לקלוט שאני לא הוזה!
זה בא לי בהפתעה גמורה.
הפתעה מתוקה.
כמה אנרגיות הכניסה בי שיחת המסנג'ר הקצרה הזו שנקטעה לה באמצע.
שמחה לשמוע שהכל בסדר.
שמחה לשמוע שאתה בסדר.
שמחה לדעת שזה כבר לא בעוד הרבה זמן...
רוב הדרך מאחוריך,
כלומר רוב הזמן שעובר בציפייה שתחזור לשלום, גם הוא כבר מאחורינו.
קוראת את שכתבת לי, הופכת בראש את המילים לקולות.
ממש יכולה לשמוע אותך אומר לי, בקול הזה שאני כ"כ אוהבת:
"לאט בוחרת, תהיי סבלנית עם עצמך. "
כן, אני זוכרת ש.. "זה כל מה שנדרש ממך. לזכור לעשות הכי טוב ולשמור על עצמך במקום הכי טוב שאת יכולה".
ופועלת בהתאם. כמיטב יכולתי.
אוחחחחחחחחח,
בא לי לחבק את העולם עם ההרגשה הטובה הזו שאופפת אותי.
מאסטר,
אמנם אתה רחוק מאודדדדדדד,
אבל נמצא עמוק בתוכי. בכולי.
בכל רגע.
נושאת מכאן תפילה שתחזור בריא ושלם.
}{
לפני 15 שנים. 22 באפריל 2009 בשעה 20:18