בוחרת בטוב

אחרי שהעלתי את הפוסט הקודם, אתמול,
הזדמזם לי בראש שיר שפעם הייתי שומעת הרבה:

''על הדרך שעולה אל אמת הלב
מנסה להגיע ואליו להתקרב
סימנים על השבילים
עד אליו הם מובילים
והרוח מתחילה בי לנשב
אני שומע בתוכי את הלב קורא
להמשיך וללכת עד שאגלה
חסדי שמים בהירים
את צעדי הם מלווים
והרוח ממשיכה בי לנשב
כמו המים שזורמים
אל מקורם שבים
ואנחנו מבקשים אהבת חיים
במקום שיש אמת שם הלב שקט
בכל אחד יש צליל
שמחזיר אותו קרוב לשביל
אל הלב...
*אילן דמרי, המדרגות.

====
מרגישה את הצורך הזה מטפס ועולה בי.
הצורך לשחרר. לגמרי.
להקיא החוצה את כל הלחצים הקטנים,
דרך המילים ודרך העיניים.
צריכה לתת להכל לזלוג ממני החוצה,
בלי לחסום, בלי לעצור באמצע, בלי לפחד.
אני-רוצה-לבכות-להתנקות- להיטהר.