בוחרת בטוב

מאסטר כתב לי היום על לוותר ולקבל, במקום להתלונן.
ואת הצורך לפרוק החוצה לממש בנשיפה.
לנשוף.
לנשום עמוק, ולוותר.
ולקבל.

בשבוע שעבר הוא אמר לי על להאמין ולאהוב, באמת, מפנים.

ואני מרגישה כאילו אני צריכה מתורגמן צמוד.
זוהי שפת הלב שלי שחסומה.

הלב הזה שמשחר ילדות נאטם, נעטף שכבות שכבות,
שלא יגעו,
שלא יראו,
שלא ידעו,
שלא יפגעו,
כלומר יותר ממה שכבר פגעו.

כבר שנים שנדמה לי שאני מטפלת בעצמי,
פותחת, מחטטת, מנקה קצת מהרפש שהצטבר.
אבל כנראה שיש עוד הרבההההההה שכבות לקלף שם.

=====
היום הזה, התחיל בעייפות גדולה,
ככה זה יום ראשון, אחרי שבת ומוצ"ש נטולי שינה כמעט,
שכבתי במיטה אתמול והתהפכתי והתהפכתי..
לא ממש ישנתי.
ובכל זאת, עמדתי ביעדים שהצבתי לי.
גם כאלו שרק נהגו בראש ולא נאמרו בקול רם,
בדיוק כדי לאפשר לי פתח מילוט.