בוחרת בטוב

הדבר האחרון שניתן לומר על ההתנהלות שלי היום הוא שהקפדתי על ההוראות של מאסטר,
שהייתי נינוחה, עירנית וקשובה.

הייתח דרוכה, עצבנית וממש אבל ממש לא רגועה.
הטונים שלי עלו היום לגבהים כאלו שלרגע לא האמנתי שזו אני שצורחת ככה,
צורחת, מוחה בשקט את הדמעות.
מתוסכלת.
ומאוד מאוד כאובה.
בין לבין ניסיתי לדבר לעצמי בהיגיון,
לא להתקפל, להפסיק לפחד.
לנשום. פשוט לנשום. ולזכור שאני לא מיסכנה.
שנכון שלא קל עכשיו בכלל והכל סוגר אותי במעגלים כאלו שאני לא רואה את הפיתרון באופק,
ומאסטר שוב רחוק.. אבל אני אתמודד, והכל בסדר, או לפחות יהיה כזה מתישהוא.

מאסטר, אני כ"כ זקוקה לכתף שלך, לחיבוק, להכלה האין סופית הזו.
לרגיעה ולביטחון שאתה משרה עלי כשאתה כאן.
מתחילה לספור את הימים והשעות..