בוחרת בטוב

"אם אעשה מה שתמיד עשיתי, אגיע בדיוק למקום שתמיד הגעתי!"

שזה בעצם לעומק של הזבל.

מאסטר אומר שאני באה אליו כדי שהוא יציל אותי מעצמי.
הוא רוצה אותי צועדת בכוחות עצמי. הוא לא רוצה להיות הקביים שלי,
על אף שהוא יודע שגם עם קביים לא פשוט ללכת.
זה לוחץ בבית השחי.
וכרגע לוחץ לי בנשמה.

סוחתוק, איך שאני לא מאמינה בעצמי, בכוחות וביכולות שלי.

מאסטר אומר שהוא שומע אותי,דרך הטלפון, נכנסת לביצה הזו של הרחמיים העצמיים והמסכנות.
אני זוכרת שאני לא מיסכנה גם אם רמסו אותי,טחנו את הכל עד דק.

עכשיו זו אני שצריכה להבין ולומר מה אני בעצם רוצה ממנו.
אוףף כמה קשה לי לבקש עזרה.
כמה קשה לי לבקש, באופן כללי.

תיכף מקיאה.
והלוואי וכל הגועל יצא ממני דרך הקאה או דרך דמעות.
הכל תקוע בפנים כבר הרבה מאוד זמן.
אני זקוקה לבכי ומנקה ומשחרר, מטהר, ללא סיבה מיוחדת.
ומאסטר אומר לי שאני צריכה לעבוד על זה, להכריח את עצמי, להוציא החוצה.
ובעיקר להפסיק להיות פסאבית, להפזסיק לומר ולהרגיש לא יודעת/לא יכולה.


ושוב, לשנן, לזכור להבין:
"אם אעשה מה שתמיד עשיתי, אגיע בדיוק למקום שתמיד הגעתי!"

שזה בעצם לעומק של הזבל.