בוחרת בטוב

פתאום אני קולטת על מה מאסטר מדבר איתי.
כמה לחץ.
כמה רעש.
כמה דברת.
אשכרה מטחנת בשר.
וטוחנת על ריק!

מביאה אלי פנימה את השקט, נושמת אותו עמוק ועוד יותר עמוק, לתחתית הבטן.
מתרגשת מהעשיה הזו ממש כמו בהתחלה.
חוזרת ומתעקשת כל פעם שרעש פנימי כזה מתחיל.
והרעש הזה מתחיל בערך עם כל סיבוב חדש של מחוגי השעון (-:

נראה לי שתיכף יתחיל טיפול השורש בפחד.
"אני לא מפחדת" אמרתי למאסטר ביום שישי, אצלו.
ממש.
יותר מידי דברים מכניסים אותי לסרטים.

ושוב אני אלחש לעצמי לסתום, שהכללל בסדר, בעיקר אני וההתנהלות שלי, גם אם היא מפוחדת קצת. לא להיטחן מזה.
לשים לב זה השלב הראשון.