בוחרת בטוב

השארת אותי ככה דומעת,
עם הוראה ברורה ובלתי מתפשרת:
אף לא עוד גינוי עצמי אחד!
גם לא במחשבה!
אין יותר לרדת על עצמי. בכלל.
גם לא על הקטנציק שלי.

אתה מבהיר לי את ההוראה ומחדד,
ואני שם בחוץ על המרפסת, עם הטלפון צמוד לאוזן, ובוכה.
זוכרת שיש שני ילדים שזקוקים למילה הטובה שלי, לאימון ללא סייג,לאהבה.
לידיעה שאני נפלאה. נקודה.
הילד שלי והילדה הקטנה שאני.
וההוראה כאמור- ברגע שעולה גינוי שכזה, לחתוך. לעצור. בחריקה.
אין דבר כזה לא טוב או לא בסדר!
ללחוש ולהזכיר לעצמי שאני אוהבת אותי וסומכת עלי ומאמינה בי.
יש עוד ילד שצריך לגדול על זה.
איך אמרת?
אנחנו מקלפים שיכבה אחר שיכבה, קליפה אחר קליפה.
וטוב שבאו קצת דמעות לשחרר ת'לחץ. זה נחוץ לי ביותר.
וזו רק ההתחלה. יש עוד הרבה דמעות בפנים.
אני בטוחה שגם הן תזלוגנה דימעה אחר דימעה.
כשיגיע הזמן גם הדמעות תפסקנה לפחד,
הבכי יצא חזק וברור, לא חנוק וקטוע.
גם זה יבוא. יש מי שלוקח אותי לשם. צעד אחר צעד.

הרמת אותי אל השוקת עכשיו נותר לי לשתות.
תודה מאסטר יקר שלי.
-מתעטפת לי מכאן בחיבוק שלך, ומרגישה קרוב קרוב.-