בוחרת בטוב

לעצור את הטייס האוטומטי.
לפעול מתוך שימת לב.
לדמיין בראש כל פעולה-לפני שמבצעת.
ולראות כל דבר כאילו זו הפעם הראשונה שאני רואה אותו.
לראות, לא רק להסתכל בחטף. לשים לב לפרטים.
משננת לעצמי, מריחה את ריח אבקת הכביסה, והבגדים שירדו מהחבל.
מריחה וטועמת מחדש את העוגיה.
בשניה הראשונה נתקפתי סחרחורת. אני בטוחה שעם הזמן אראה פרטים נוספים.

כשהנחתי היום את הראש, נשמתי לתוכי את השקט ואת הריח המוכר והאהוב,
והיד של מאסטר שם, משקיטה הכל,
רק אז שמתי לב כמה אני רצה כל היום. בלי לעצור אפילו כדי לנשום בצורה סדירה.
שששש,שקט. אוגרת לתוכי, לשימוש לרגעים של בילבול ואי שקט פנימי.
הכל בסדר, רק לזכור שהכל בסדר.
כן, גם אם שמעתי כבר מאות פעמים את ההוראה לשחרר ועדיין לא למדתי לגמרי איך.

הכאב הזה, הטוב כ"כ. התגעגעתי אליו, הרגשתי זקוקה לו.
וכשהוא בא מצאתי את עצמי מתגוננת. במקום לשחרר ולתת לו לחדור פנימה.
יש לי עוד הרבה מה ללמוד בדרך לקבל כאב בלי לפחד ממנו.