לפני 14 שנים. 1 במאי 2010 בשעה 22:37
התרכזתי בזה, להיות כאן ועכשיו,
להנות מהאנשים, מהאש, מהריחות, מהטעמים ומהצבעים.
האש מכשפת אותי. ישבתי מרותקת. אני גם כמובן מריחה בהתאם. (:
יש לי הרבה עבודה לעשות. כשה א-ב' הם כמו שמאסטר אומר לאהוב את עצמי באמת, לקבל אותי, את כולי, בלי שום שיפוטיות.
אני זקוקה ליד, לקול הזה שיכוון אותי לשם, יערוך לי הכרות מחודשת עם ההרגשה, עם הדמעות שעולות תוך רגע, כשמאסטר לוחש לי באוזן- מגיע לך. מגיע גם לך שיאהבו אותך באמת.
לא פלא שביום שישי הרגשתי נפלא כ"כ. היו שם גילויי אהבה, הכי אמתיים שיש, בלי שום משחקים! הכלבה היפה בעולם באה, התרפקה עלי, הניחה עלי את הראש והתמכרה לליטופים שלי. רק אז שמתי לב כמה גם אני התגעגעתי אליה.