בוחרת בטוב

כן. כרגיל אתה צודק.

הצלחתי להרחיק ממני את ההרגשה הזו כשאני איתך, באופן כמעט מוחלט.
כמעט. כי בכל את כשאמרתי לי לפסק את הרגליים ולגעת מולך בדגדגן שלי, הייתה שם מעט מבוכה.
גם כשהתכופפתי ופיסקתי את פלחי הטוסיק שלי כדי שתיטיב לראות. ועוד הדגשת שאתה בוחן את כל החלקים שלי. והמחשבה שעברה לי לרגע בראש הייתה, אופס, רק שלא רואים את הטחורים..

אבל ביני לבין עצמי ומול אחרים, כן, ישנה בושה.
הרצון הזה ליפות את המציאות, טבוע בי עמוק כ"כ, שזה עוד הרבה לפני מה שאני מציגה לעולם.
אלו דברים שאני עצמי מאמינה בהם! עכשיו אני קולטת, שאני טורחת לייפות לעצמי, הרבה לפני שאני דואגת לעשות זאת מול שאר העולם.
ראבק, איך הגעתי לזה?
טוב שיש מי שמכוון את תשומת ליבי, לראות, לשים לב גם לזה, ולשנות.
להפסיק להתבייש. מה שיש זה מה שיש. ולהפסיק לייפות את המציאות.