בוחרת בטוב

חמוץ מידיי.
למרות שהיום הזה היה אמור להיות מתוק.
זה לא הזיעה, גם לא הדמעות. כי הן אינן, עדיין.
הן מחכות להזדמנות, למקום הבטוח שלהן. שלי.
אני עמוסה בהן. ממזמן לא הייתי במצב "נזיל" כ"כ.
איך אמרה לי ההיא שפגשתי בשבוע שעבר והייתה צריכה באיזה שהוא שלב לחפש לי ממחטה-
את גדושה, הן מציפות אותך. וגם שם התאפקתי נורא.

התחושה הזו חונקת אותי.
איך מאסטר אמר לי פעם מזמן? לא להיבהל גם מהרגשה כזו, לתת לה מקום.
זו רק הרגשה והיא תחלוף.
וכמו שכבר כתבתי לך היום, כל מה שאני מבקשת לי ביום הזה, רק להניח ראש על הברכיים שלך, לטבוע בתוך החיבוק שלך ולתת לעצמי להפוך לשלולית. לפרוק ולהתפרק. אח"כ אוכל לחזור לעצמי.