לפני 14 שנים. 29 באוגוסט 2010 בשעה 13:17
ככה זה מרגיש, לבד. עירומה וחשופה לפגיעות העולם.
שוקעת. כל פעם עוד קצת בתוך הרפש.
יודעת שאין מי שיציל אותי מלבדי.
וזה מה שמרסק אותי לאבק שאני הופכת להיות.
איך אמרת אתמול? קיפאון.
לא יכולתי להגדיר את זה מדויק יותר.
העולם מת. ואני תיכף איתו.
