לפני כמה שנים הייתי קרובה מאוד לקבל החלטה לגבי ניתוח טבעת בקיבה. למזלי הטוב היה שם את המאסטר שלי, שמצליח תמיד לראות כמה צעדים מעבר לראיה שלי, והוא לא הסכים בשום אופן שאעבור את הניתוח. דיברתי עם אנשים ובדקתי ושאלתי וחקרתי. מאוד רציתי. ומאסטר אמר לי אחרי כל ההסברים ההגיוניים שאין מצב שהוא יגע בי אם אעשה את הניתוח הזה, זה מגעיל אותו. לא ציטוט מדויק, אבל בערך, בכל זאת עברו כבר כמה שנים...
אתמול, כשעליתי על המשקל והבנתי שסגרתי מינוס 20 קילו, קלטתי כמה מזל יש לי שהיה מי שיעצור אותי רגע לפני החלטה לא נכונה לי. אני יכולה! בשפיות ובכוחות עצמי, עם הרבה הרבה התמדה ועקשנות ועמידה ביעדים שהצבתי לי, גם לרדת במשקל. בעצם, אני יכולה הכל. אני רק צריכה לבחור ולהחליט שזה באמת מה שאני רוצה. בדיוק כמו תהליך ההרזיה שלי, הכבוד לעצמי ולגוף שלי, ההבטחה שהבטחתי לעצמי ביומולדת האחרון שלי, וכמובן הקבוצה של חלי ממן, כל אלו מדרבנים אותי להמשיך הלאה קדימה, והיד עוד נטויה.
בקבוצה, ואח"כ בשיחה שלי עם מאסטר רציתי לצרח את ההתרגשות שלי החוצה. אני, כן אני, יכולה להחליט החלטות ולהתמיד בהן!
כשאמרת לי אתמול שאני לא אוהבת מספיק את ***** שלך,עלו בי דמעות.
אני אוהבת, אך עדיין לא מספיק. אני עדיין לומדת לאהוב, יודעת מה הכיוון ויודעת שיש עוד דרך לצעוד עד שאוכל לאהוב את עצמי כמו שאני אוהבת אותך..
והכי מרגש, כוסומו העולם, אני שלך!
לפני 12 שנים. 22 בפברואר 2012 בשעה 21:32