כבר אי אפשר להתעלם או להדחיק, גם אין צורך. זה רק הפחד הזה מהחולשה גרם לי לנסות לשכנע את עצמי שאני סתם מדמיינת. אבל אני לא. הטרידו אותי מינית. בעבודה. בכאילו חביבות ובכאילו סחבקיות. בכאילו.
זה כבר כמה שבועות שמרגיש לא לא נח ולא נעים, אבל ניסיתי להתעלם. רק שלהתעלם זה לא הדבר החכם והנכון לעשות. כי אם לא מטפלים בזה אז הכל עלול להחמיר. יש אנשים שלא מסוגלים לקרוא שפת גוף או מסרים שמעבר למילים. ואני, בגלל יחסי עבודה מצאתי שלא נעים לי לומר לו לאיש הקטן והחרמן הזה:שמע, אבל לא נעים לי. תרפה, תתרחק. אל תיגע. היום כשהוא הופיע פתאום בבנק, בזמן שאני מטפלת בענייני המשרד והפתיע אותי מאחור במין חיבוק כזה ופשוט נמרח עלי, זו הייתה חדירה למרחב הפרטי שלי.
אנחנו לא ידידים, בקושי מכירים מהעבודה, והשילוב של האמירות שלו והמבט הטורף שבעיניים והנגיעות הכאילו אקראיות שלו, הביאו אותי לקצה. אבל שם אני מתכווצת ונאלמת.
מזל שיש מי שמזכיר לי שאני לא ברשות עצמי, וגם הגוף שלי שייך למאסטר. ומאסטר לא מרשה לאף אחד! לגעת בלי אישור מפורש ממנו. וכשמאסטר לא בסביבה, תפקידי לשמור על הרכוש שלו.
זה אולי נשמע אידיוטי, אבל למי אכפת.
מה ששם אותי במקום הנמוך והחלש, לא היה עצם ההטרדה. אלא זה ששוב, כמו אז, אני לא מסוגלת לומר די!
כאב הראש הזה ליווה אותי גם הביתה, נכנסתי למיטה עם רצון להתחפר ולא לקום למרות שהיו לי תוכניות לצהריים.. נהיה לי חושך. ומאסטר הזכיר לי שוב, שאני לא באמת חלשה, זה רק נדמה לי. אני הרי יודעת שאני חזקה, אבל היה קשה לרגע.
***** ביום שישי כששאלת אותי אם אני חזקה, ועניתי שכן, אמרתי לך שהידיעה הזו וההכרה בכח וביכולות שלי, הן חדשות וטריות ועדיין לא לגמרי מבוססות אצלי, ויש אנשים או סיטואציות שבקלות משכיחים ממני את הידיעה שאני חזקה!
עכשיו רק נשאר לי לקבל עדכון מהמנהל הישיר שלו, שבהוראתו הברורה של מאסטר, שמע ממני הכי ברור שאפשר על העובד שלו.
