היא תיכף כאן...
ואני הולכת להתקדש ולהיטהר ולהכניס אותה אלי עמוק בפנים.
זוכרת את ההוראה של מאסטר, את המשימה לשבת המורכבת הזו. אני אגיע לשם ואזכור כל רגע שמאסטר שם מאחורי. כשאני שם כדי להכיר לו וללמד לו ולהסביר לו הכל על השבת שלי.
תוך כדי שאני שמה לב וזוכרת לא ללבוש את החליפה הישנה ההיא המאובקת, זו שגורמת לי להרגיש קטנה ומסכנה וחלשה. כי אני ממש לא! אני בוחרת שלא לתת לאף אחד ולשום דבר לפגוע בי ולהקטין אותי.
אני מעל כל הקטנוניות הזו.. אני מרחפת לי מלמעלה, עם היד הזו של מאסטר שאוחזת בעורף שלי חזק כ"כ.
יש לי אהבה ענקית, אני מזכירה לעצמי כמה ברת מזל אני וכמה כייף זה, נכנסת לתוך בועת ההגנה שלי, נושמת עמוק ומותחת ומיישרת את עמוד השדרה.
זו דרך מעניינת להעביר את השבת הזו, מאסטר גם הראה לי שהיא יכולה להיות משעשעת.
אוחחחחח, כמה שאני אוהבת, אותו.
כשכל זה יגמר אני אמצא לי זמן לבוא להתאמן.. לא רוצה לאבד את התואר.
יש מצב שבאולימפיאדה הבאה תהיה גם תחרות המוצצת הטובה בעולם? אני אשמח להתאמן. (-:
שבת שלום לכם..
(וכבר מרגיש לי נעים ורגוע יותר, והשמש אפילו מאירה!)
