ההארה הזו באה ככה פתאום.
קראתי השבת איזו שהיא כתבה שעזרה לי לשים לב לכך שמעבר לזה שאני ברת מזל ויש מישהו ששומר עלי צמוד מלמעלה, התברכתי גם בכוחות וחוזק! יכלתי ליפול שם ולהתרסק לרסיסים שאיש לא היה יכול לאסוף ולחבר שוב, לעולם. יכלתי גם שלא. התת מודע שלי, החוסן הנפשי, שלא באמת ידעתי שקיים בי, לא נתנו לי ליפול. הידיעה הכל כך ברורה הזו, שאם אני אפול לא יהיה שם אף אחד להרים אותי, גרמה לי להחזיק חזק חזק ולשרוד.
הדבר הראשון שעבר לי בראש הבוקר כשקראתי את הכתבה הזו היה ההבנה וההרגשה שאני פנתרה!
פעם ראשונה שאני באמת באמת מאמינה בזה. מאסטר אומר לי כבר שנים שאני חזקה, שיש לי כוחות. והייתי חוזרת על זה לעצמי כמו מנטרה, אבל לא באמת הצלחתי להרגיש.
דרך נהדרת לפתוח איתה שבוע מיוחד ומרגש כ"כ..
אני מתארת לעצמי שיהיו עוד רגעים לא פשוטים, והיה בי רצון חזק מאוד לשבת עם מאסטר הערב, הרגשתי שאני צריכה סטירה שלו או חיבוק, או גם וגם, כמו שמאסטר אמר. אבל זה לא הסתדר.
עכשיו עובדת על היכולת הזו ללכת למקום הקסום, הבטוח והשקט הזה שסטירה וחיבוק של מאסטר מביאים אותי אליו, גם אם אני לא נמצאת פיזית עם מאסטר.