"כי צריך כל אדם לומר כל העולם לא נברא אלא בשבילי"..
זהו ציטוט ממסכת סנהדרין. (מסכת סנהדרין פרק ד, משנה ה)
את האימרה הזו שמעתי ממך כבר מס' פעמים.
והערב, יצאתי ממך עם מס' הוראות ברורות.
*תודה לך שאתה נושם. התפקיד שלי בבוקר, זה להתמקד בזה שאתה נושם, ולשלוח לך מכאן אויר. (כשאני חושבת על התאונה הקטלנית מאתמול, אני נרעדת. זה יכול גם להיגמר אחרת. וברגע העיניים שלי מלאות דמעות.)
ראית אותי הערב, נוזלת, מתרככת, מול העיניים שלך, תחת הידיים שממקמות אותי חזרה למקום שלי..
הלכתי עם עצמי רחוק מידיי. הייתי צריכה משיכה בחבל שתופס אותי, להזכיר לי להתקרב.
*הטווסים, אלו האהובים עליך, מסתובבים כאן כל הזמן ומשמיעים קולם. הם משמיעים לי אותך. הם תזכורת נפלאה ממאסטר.
*הבוגנוויליה היפה שמקיפה אותי כאן, וזו שמחכה לי כל בוקר בדרך לעבודה, מראה לי איך להתעקש, להמשיך לצמוח, ולמרות הכל להישאר יפה. "גם הבוגנוויליות הן שותפות שלי", אני אחכה שתספר לי יותר.
כמו שתמיד אמרת לי, כל היקום עומד הכן לתת לך מטובו ומיופו, רק תפתחי, רק תקבלי.
תודה מאסטר, על זה שאתה כאן, נושם. מחייך. ממלא כ"כ. תודה על היד הזו שמעמידה אותי במקום בלי להרפות, גם כשאני עפה לי למקומות רחוקים מידי