לפני 12 שנים. 24 בנובמבר 2012 בשעה 21:14
זה בכלל התחיל כמשחק של ילדים. משהו כמו "חולה ורופא", "את תראי לי ואני אראה לך".
רק שאצלנו זה לא נעצר שם. לא נשאר ברמת "משחק", וגם לא חלף כשכבר ממש לא היינו "ילדים".
הסוד הזה שלא מדברים עליו בכלל, פשוט עושים. או בשלבים המאוחרים יותר: "מתאמים", אני אבוא להעיר אותך מתי שהוא בלילה, כשכולם ישנו. לא היה צריך לדבר מעבר לזה. מעולם לא התקיימה בנינו שיחה אם אני רוצה בזה, או אם אני נהנת.
מה שהתחיל בכמה הצלפות חגורה על תחת שהוסר ממנו תחתון ובמקומו נעטפתי בכל בד מזדמן כמו סדין או מפת שולחן או מגבת, כשאני שוכבת על הבטן.. הלך והתפתח והשתכלל עם השנים והגיל שעלה.