אז מה?
כוסית דמה. כי 62 קילו עם הגובה שלי זה רחוק מלהיות כוסית. זה שאנשים מכנים אותי ככה, נובע מעניין היחסיות.
לעומת ה100 קילו של העבר, עכשיו נדמה להם שאני כוסית.
אבל בעצם, מתחת לבגדים, הכל רופס. (ויש גם הרבה מאוד שיער מיותר, אבל מזל, באור המעומעם לא רואים.)
יש גם גרוע מזה:
נשלטת דמה. שנים אני מספרת לעצמי ולעולם שסביבי, ולמאסטר שאני נשלטת. שאני רוצה להתמסר ולתת את עצמי לגמרי, בלי תנאי, בכל זמן ולכל רצון של מאסטר. גם מקודם על השטיח, עם העירום שהיה לא פשוט לי (אם כי היה ברור לי שאתפשט), עניתי לך מתוך כוונה מלאה שאני שלך. לגמרי. מאמינה לסיפורים של עצמי..
אבל בעצם, בזמן שקשה, אני מרימה ידיים ולא עושה כלום ממה שמצופה ממני. (אני באה, ואתה אומר שאני עושה מניפולציות של שליטה מלמטה, שאני מעמידה תנאים, שאני צועקת: מאסטר תציל אותי)
בקיצור, נשלטת פגומה.
אני לא צועקת מאסטר תציל אותי. לא כי אני חושבת שאתה לא יכול, אלא כי אני יודעת שאתה לא רוצה.
זה עדיין לא אומר שאני עושה את מה שאתה רוצה שאעשה...
ועכשיו, אחרי שאני יודעת את כל זה, מה עושים מכאן ולאן הולכים? כרגע אני לא ממש יודעת.
*** בבקשה, בלי תגובות.