לפני 13 שנים. 24 באפריל 2011 בשעה 16:55
פעם ראשונה מזה חמש שנים
שבחג הזה נכנסה שמחה לליבי ונשמתי
בחמש שנים האלה החג היה עבורי רק
תזכורת למוות אמי, והכאב והצער תפס
כל חלקה שבי לאורך כל החג.
אך השנה בזכות אדוני שלי נכנסה לה
גם תחושת שמחה ועונג.
זה לא שהכאב והעצב על החוסר נעלם
אך הייתה גם שמחה על שיש לי אותו.
שאני עם אדם ושולט מיוחד שחושב על הכל
ודואג ומגן עלי מהכל ומעניק לי כל כך הרבה.
בגלל כל הטוב שהוא מעניק לי אני כל כך
צמאה אליו כל הזמן.
צמאה אליו ומעריכה ומעריצה אותו עוד יותר
ממה שגם כך כשנתקלת בכל מיני טיפוסים בחיים.