הגשמת החלום

תקשורת בכתיבה
בצורה זו של תקשורת אפשר להעביר לצד השני קצת ממה שמרגישים והרבה ממה שחושבים.
גם אין הפרעות בהקשבה לדברים, אפשר לקרוא כמה פעמים ולהבין טוב ולהפנים מה קורה לצד השני.
הבעיה בתקשורת מהסוג הזה שאפשר לכתוב משפט מסוים, אך את האינטונאציה שאותה התכוון הכותב אי אפשר להעביר, ועכשיו הכול תלוי באינטונאציה של הצד הקורא.
במידה והוא קורא את זה אחרת ממה שהתכוון אליו הכותב הוא גם יגיע למסקנה שונה ממה שהייתה הכוונה, וכך נוצרות אי הבנות במקרה הטוב,או כעס,עלבון וכו' במקרה הרע.
אתן דוגמא :
המשפט "אם את מתגעגעת אלי,איך זה שאת לא מתקשרת לשמוע את קולי?"
משפט זה בכוונתו יכולה להיות שאלת תמיהה וניסיון להבין
אך באותה מידה יכולה להיקרא כמשפט מתריס ומביע טענות

תקשורת קולית
בתקשורת כזו שומעים לא רק את המילים אלא גם את התחושות,ואת האינטונאציה
שתתן את המשמעות המסוימת למשפטים. לכן אם את אותו משפט שהזכרתי היה נשמע בתקשורת
הקולית, המשפט היה מובן במשמעות האמיתית שלו. וזה מעבר לכך גם תקשורת כזו גורמת לקרבה ועוד.
הבעיה בתקשורת כזו, שצריך את תרבות הדיאלוג,כלומר להקשיב לצד המדבר ורק כשהוא מסיים
לתת את הצד של המקשיב וכך גלגל, אבל רוב האנשים נכנסים אחד בדברי השני ופחות עסוקים
בלהקשיב ולנסות להבין ממש ומרוכזים יותר בתחושות שמתעוררות ובלהוכיח שאנו צודקים.

תקשורת פנים אל פנים
יש בה בעצם ביטוי לכל הצדדים של המטבע.
בתקשורת כזו לא רק נאמרים המילים ושומעים את האינטונאציה אלא גם רואים בעיניים הבעות פנים,את העיניים ושפת הגוף והכול יחד נותן את המידע המקיף ביותר.


לדעתי יש לשלב את כל צורות התקשורת,

לצערי בעידן שלנו היום הרבה נוהגים להשתמש בתקשורת הכתיבה יותר מהקולית, ואז גם נוצרים לפעמים אי הבנות בגלל החוסר באינטונאציה, ואת זה הם שוכחים ובוחרים לפני שהם בודקים את העניין עם הצד השני להגיע למסקנות מוחלטות על המשמעות.

לצערי בזוגיות מכל סוג שהוא חייבת להיות תקשורת פתוחה וכנה כי אם אין אותה מן הסתם הקשר
לא יחזיק מעמד,
אסור לשכוח שאין לנו את היכולת לקרוא מחשבות ולא תמיד אנו מספיק רגישים לחשוב על דברים לבד לכן אסור לחכות שהצד השני יבין לבד דברים.