אחרי ארוחת ערב מצויינת, חנינו כמה מטרים מהכניסה למועדון המחוגה לשעבר. אולי בגלל היין, היה לי דחף לצעוד ברחוב עד המועדון עם חוטיני וחזייה. ואולי לא קשור ליין.
לכבוד הערב האוריינטלי, הרעלה המרוקנית נשלפה מהארון, אני תוהה האם החיבור עם ירכוני הרשת האדומים היה מלאכותי? ניחא.
היתה מסיבה מוצלחת כמעט מכל בחינה - המועדון נראה קצת כמו חורבה כשהיה עדיין חצי ריק, אבל חורבה עם אופי. כשעלינו למעלה, איזו הפתעה, חדרי משחקים מצויידים, מופרדים, פשוט מצויין. ככה צריך לעשות במסיבות של הקהילה!! (ע"ע הדאנג'ן, מה לעשות, הוא עדיין מודל לחיקוי).
המקום התמלא באופן עקבי החל מחצות וחצי, והיות וגודל החלל היה ממש בול, הרגיש מלא אך לא צפוף. היה חם, אבל אותרה פינה ברחבת הריקודים עם בריזה רצינית. בכל מקום חוץ מהפינה היה חם. רקדתי בטירוף, המוזיקה היתה מצויינת.
מבחינתי הנפילה היתה הווליום של המוזיקה, שהתחיל ממש חזק ורק עלה משם למכאיב באוזניים, גם עלייה לקומה השנייה לא פתרה את זה. אני מדברת על רמה שצריך לצעוק אחד לשני באוזן. כמו ש- T ציין, חוץ מזה שזה לא כיף לצעוק ולקבל כאב ראש, זה גם ממש רעיון רע לעשות סשנים עם כזה רעש. פשוט לא שומעים כלום. אבל למה סשנים הם שיקול במסיבה, נכון??
כשראיתי את החדרים בקומה השנייה, אמרתי, וואלה, יש מקום לשחק. אבל הווליום הקרחניסטי הוא לא רומנטי, לא מאפשר שיחה בשום צורה, ולא מעודד משחק. אני לא יודעת מה דעתי על היחסים בין מסיבה רווית-אקשן קינקי למסיבת ריקודים. כי כשהייתי במסיבות סוטות וזימתיות במיוחד, והיה מישהו אחד על הרחבה, היה בזה משהו קצת מבאס. אבל אם ממש רוצים לבחור בין א' ל- ב', לא הגיוני לבחור בסיבה לשמה התכנסנו? (רמז- לא ריקודים).
בסופו של יום, אני והבייבה שלי נכנסנו למקום פרטי משלנו, בו כלום לא היה רלוונטי.
לפני 15 שנים. 15 באוגוסט 2009 בשעה 10:13
