לפני 14 שנים. 29 במרץ 2010 בשעה 21:17
שוב
אני חש צורך להתרוקן,
עוד מילה, עוד משפט,
והמשקל העודף אט אט נושר מגופי.
הציפור הקטנה שלי שואפת אויר צלול,
אויר כזה שיש בהרים או באמצע היער,
ככה צלול.
תמיד הערכתי את היכולת להמשיך הלאה, את קו המחשבה הנוקשה הזה, שמהדהד בי תמיד,
תנסה, תצליח, תיכשל. תתמיד, תצליח, תיכשל. תתמקד, תנסה, אל תישבר, תתמיד, תיכשל. תצליח.
מזכיר קמעה האת החינוך הספרטני,
''..The boy taught never to surender, never to retreat''
לפעמים הייתי שמח אילו הייתי נולד לאבא מיליונר/ או שהייתי דוגמן מסוקס שכל הנשים נופלות לרגליו מבלי להתאמץ בכלל
למה החיים לא באים בקלות?
למה לא כולם שמחים?
למה יש אנשים שחסר להם?
למה אני לא יכול לקבל כל מה שאני רוצה?
Back to ground ZERO
פתחתי את הבלוג מתוך צורך להתקרב
אבל את בכלל לא פה
תתמקד, תתמיד, תנסה,
תצליח.
