!בדחיפות - דעה נשית מתבקשת!

תגיבו למטה

I
I
I
I
V

אוקיי,
מאיפה אני מתחיל?

אז קראתי ספר מאוד מעניין על יחסים בין המינים, אחד הדברים שגירו את חוט המחשבה הייתה העצה הבאה:

''פיתחו מודעה באתר אינטרנט בתור בחורה כך שתוכלו להתרשם מההיענות שבחורות חוות. כך, תוכלו
לדעת ממה להימנע (ההודעות השיגרתיות, הבוטות והמשעממות) ומדי פעם תוכלו גם להתרשם ולקבל
רעיונות מהודעות של בחורים יצירתיים ומעניינים".

לא קשה מדי...
אז אני אוסיף ואומר שאני לא סוטה אינטרנט, לא סטוקר, ו - סטרייט בכל ד' אמותיי, אבל, זה באמת נשמע כמו רעיון מעניין..
ובכלל..תמיד ידעתי שבחורות מקבלות הרבה יחס מאיתנו, אבל אף פעם לא ידעתי בדיוק כמה.

..יותר מדי אם תשאלו אותי.
שלא תבינו לא נכון, אני בעד שגברים ייגשו אל בחורות, אבל אנחנו פשוט מתאמצים מדי, כולנו יודעים שבחורה תרדוף אחריך אם רק תיתן לה.

בכל מקרה, החלטתי לנסות, פתחתי מודעה באתר 'אטרף דייטינג'.
אני יודע שזה האתר הכי סליזי ברשת (אחרי הכלוב), אבל זה האתר שבחרתי.

אלוהים אדירים...


אני בשוק!!
רק פתחתי את המודעה, עוד לא קיבלתי אישור לתמונה שהעליתי, ובום!
עשרות הודעות בתוך רגעים ספורים! וההודעות, אלוהים..
כבר הציעו לי 500 שקל לשעה רק בעבור מפגש, מישהו ביקש שארק עליו, רק שאבוא וארק עליו,
הפסקתי לספור את התמונות שחושפות אזורים מוצנעים and the list goes on..
וכל זה בלי תמונה בכלל! (ברגעים אלה ממש ההודעות ממשיכות להגיע)




בנות, אני מרגיש צורך עז להתנצל בשם כל העדה הגברית, אך לומר שלא כולנו כאלה!
אני חושב שנכשלנו מבחינה חברתית, גם גברים וגם נשים. יש תהום עמוקה של אי הבנה בינינו וההתנסות הקטנה הזו
הוכיחה לי את זה.

עכשיו, כשאני מבין שאני רק עוד שם ברשימה או עוד פרצוף בבר, אני שואל אתכן בנות,
תענו לי בכנות,

איך הייתן רוצות שיפנו אליכן?

ובבקשה מכן, אל תתנו לי את אותם הקלישאות של ''תהיה נחמד וחמוד'' או ''פשוט תהיה אתה''. כל זה יפה ונכון כשעברנו
את מגבלת ההיכרות ונכנסנו כבר אל תוך הקשר. אני מדבר על הרושם הראשוני, על ההודעה הראשונה או על הפניה בבר.
הרבה יותר מושך אתכן אם גבר הוא מסתורי ומעניין, או אם הוא פשוט מבדיל את עצמו מכל עשרות הבחורים שכבר
פנו אליכם בזה שהוא מקניט אתכן בהערה שנונה או מצחיקה במקום להחמיא לכן על המראה שלכן.
אז תהיו מפורטות בבקשה,

ואם זה מוזר לכן או שאתן לא רוצות לחשוף את כל הסודות בבלוג ציבורי לעיני כל,
אתן יכולות לשלוח הודעה בפרטי,

אני מבטיח שלא אתייחס אליכן כאל שם ברשימה כמו שאתן כבר בטח התרגלתן לעשות לנו (:

חשבתן פעם על המשפט הזה?

"מים שקטים חודרים עמוק"

מה גרם לראשון שאמר את זה להגיד זאת?

שטויות.
ככה חשבתי הרבה מאוד זמן.

קוראים לה ב',
תלמידה מצטיינת.
הילדה הכי יפה בגן.
זו שלא נעים לקלל לידה,
אפילו לא להגיד מילה גסה.
כולן רוצות להיות חברות שלה,
כולם רוצים להיות החבר שלה.
והיא חברה של כולם, כזו חמודה.

הצעתי לה שניפגש, "לעבור על החומר". בכנות,אני לא מבין מילה ממה שהמרצה אומר אחרי 4 שעות של הרצאה,
אבל לא לכבוד זה נתכנסנו כאן היום.

היה נחמד, קבענו שניפגש שוב, הפעם על כוסית משקה, אולי שתיים.
הגענו אליי לדירה.
הגענו אליי למיטה.
אני תמיד מוכן, ככה שהרצועות כבר קשורות ל-4 קצוות המיטה. כמובן שהן מגולגלות בקפידה
כך שמי שלא יודעת שהן שם לא רואה אותן. או לפחות לא אמורה לראות אותן.
"מה זה אמור להיות?" היא שואלת בהפתעה, כשהיא מישירה אליי מבט ומצרה את עיניה.

"רצועות, שנועדו לקשור את הרגליים והידיים שלך. אם יתחשק לי"


אין לי הערכה כלפי בלוגים בוטים ומיניים אז נסיים את הסיפור כאן.

אכן,

...חודרים עמוק"

שנת 2005,

חודש פברואר בפתח, זה אומר שנותרו רק מספר חודשים עד לאליפות הארצית.
האליפות הארצית היא עניין גדול מפני שהשתתפתי בה רק פעם אחת, בגיל שמונה,
והפסדתי,
בקרב הראשון.

האליפות היא עניין גדול כי חונכתי להאמין שאוכל לעשות ככל שארצה, אם ארצה מספיק, ואם אפעל, כמובן, להגשים את הרצון הזה.
על כן, כישלון באליפות (לא להגיע למקום ראשון), בעצם יערער את התפיסה עליה גדלתי ויערער אותי בתור אינדבידואל, בעיני עצמי,
העיניים החשובות ביותר.

על כן, התחלתי באימונים קדחתניים, ריצות פעמיים בשבוע, אימון קרב בכל יום, חשבתי אליפות, נשמתי אליפות, ישנתי אליפות. על מנת להגיע לקטגוריית משקל רצויה, מנעתי מעצמי את כל תענוגות המזון האפשריים (טוב, חוץ מחטיף trix מדי פעם).

במכון התפתחה סיטואציה נחמדה שבוגרים בחגורות גבוהות חנכו צעירים המשתתפים באליפות. אני התחלתי לעבוד, כמעט בטבעיות, עם מיקי.
מיקי היה בחור חביב, אבא טרי, שממבט ראשון בהחלט לא היית רוצה להצתוות אליו בתור זה שידריך אותך איך לנצח בקרבות. מסתבר שהפתגם
העתיק 'אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו', באמת תופס. מיקי התגלה כטקטיקאי מעולה,
'לעולם אל תראה ליריב כי אתה עייף, מפחד, או כאוב', 'מספיקים לך רק שני תרגילים בעזרתם תנצח את האליפות', דברים שאולי יישמעו טריויאלים
לאוזן לא מקצועית, אך ברוח הקרב, כשהאנדרנלין מפמפם בעורקייך, קשה לזכור או בכלל לחשוב על הדברים הללו, על כן, חשוב להטמיעם
כבר בראשית הדרך.

אלון הוא בחור בגילי ובמשקלי, בעל כפות ידיים ענקיות ובעיטות שלא הייתם רוצים לספוג על ירכיכם, יריב ראוי, שבמקרה התאמן במכון שלי גם כן.
הוא התאמן עם בוגר בשם אבי. כל המכון דיבר על כך שיהיה מעניין לראות את הקרב שלי ושל אלון (שנמצא באותה קטגוריית משקל שלי) אם ניפול בהגרלה כיריבים. באחד מהאימונים לקראת האליפות שמעתי את אלון שואל את אבי איך הוא ינצח אותי, שכן הוא מעריך שאוכל להביס אותו.
אבי, נתן בי מבט מזלזל וכאילו בגיחוך אמר לאלון, ''פהה, אל תדאג מאמיר, הוא שטויות, הוא לא מסוגל לנצח את האליפות''.

שמעתי פעם, שכשמישהו מחרבן עליך אסור להגיב ישר, 'תזכור את אותו הבחור שחירבן עליך ובשעת הכושר, כאשר ידך על העליונה, תחזיר לו כפליים'.

ובכן, אם עד עכשיו הייתי להוט לנצח באליפות, כעת לא היה ספק בליבי,
אני אנצח.

האימונים עברו כפי שציפיתי.
בערב האליפות נחתי בביתי, הכל מוכן למחר בבוקר, חבר אוסף אותי ועוד כמה חברים שבאים לעודד ונוסעים לבאר שבע. כעת לא נותר אלא להפגין
את מה שלמדתי, את מה שהתאמנתי לקראתו.
שכרתי את הסרט 'טרויה' באותו הערב, אני אוהב לראות סרטים לפני אירועים משמעותיים, וזהו אכן סרט ראוי, אכילס, לוחם ללא חת.
'רק את השם של המנצח זוכרים, של מקום ראשון, לא זוכרים את השם של מקום שני', אמר לנו פעם באחד האימונים דניס המאמן. גם בסרט 'טרויה',
בסצנה הראשונה, שואל המצביא של הצבא היריב את אכילס לשמו, לאחר שזה כתש ללא מאמץ את הלוחם האכזר ביותר בתפקיד גלית, של הצבא היריב.



הקרבות היו קשים, אך קולו של מיקי הידהד בראשי, 'אל תראה עייפות, אל תראה פחד, השתמש בתרגיל אחד, מקסימום שניים. תכה בהם באותו המקום
עוד פעם ועוד פעם, עד שייפלו'.
ניצחתי קרב, ועוד קרב, ועוד קרב. את כולם בנוק אאוט.

פתאום הבנתי מאחד השופטים כי הקרב הבא שלי הוא בעצם הקרב על המקום הראשון בקטגוריית המשקל שלי. מולי עמד בחור גבוהה ממכון בבאר שבע,
לא אלון. אלון הפסיד לאותו בחור בקרב הקודם, הוא קיבל שתי בעיטות לפנים והפסיד. אם הבחור הגבוהה ניצח את אלון...
חשש התפשט במוחי, אך לרגע אחד בלבד.
מיד הדחקתי אותו מהראש ונכנסתי למצב פעולה. אם הבחור הגבוהה אוהב לחלק בעיטות לפנים אשאר קרוב אליו.


נוק אאוט.
בירכייה לבטן.
מקום ראשון!
קראו לי לבמה לקחת את המדליה.
השופט הראשי שאל לשמי, כמה איירוני.
אלון לחץ לי את היד ובירך אותי על זכייתי.

כולי שמח וצוהל מוקף בחברים שמחלקים לי מכות כאילו כך נהוג להביע שמחה באירועים אלימים.
עמדנו לצאת מהאליפות לכיוון הרכב ולנסוע הביתה כשלפתע ניזכרתי!
רגע! צעקתי להם, יש משהו שאני מוכרח לעשות,
חזרתי בריצה אל תוך האולם כאשר על חזי מנצנצת מדליית הזהב,
חיפשתי את אבי.
הוא ראה אותי מזוית עינו כאשר התקרבתי אליו,
''לא מסוגל לנצח את האליפות?'' זרקתי לעברו כאשר אני אוחז את המדליה בידי כשהיא מלופפת סביב צוארי.
הוא הינהן בראשו במבט כנוע, ''כל הכבוד''.

השעה שמונה בערב ואני מהסס.

הטלפון מביט בי.
הוא זועק אליי חרישית, הגיעה השעה לשיחה השנתית.

אני מרים את השפורפרת בהססנות ומחייג.

שיחת הטלפון השנתית שלי עם אבא.

קודם כל אני שואל מה שלום אמא, אני חייב לשאול מה שלום אמא, אמא היא אמא, גם אם
אמא היא היצור המרשע בעולם, וגם אם לא.
'אמא בסדר חמוד, מה שלומך?'
אני בסדר אבא, הכל טוב. בשעה טובה (האומנם?) סיימתי את התואר וכעת אני מחפש עבודה.
- שתיקה -
'הממ...'
אבא חושב.
'יופי חמוד'
מה עכשיו אבא?
'הממ...לא אמרת שאתה והבחורה שלך עוברים לגור יחד?'
כן אבא, אני לא יודע אם זה באמת מה שאני רוצה.
'הממ אני יודע שתעשה את ההחלטה הנכונה חמוד'
'ובסוף תעברו לגור יחד'.


לא רוצה!
לא רוצה ללכת לאוניברסיטה רק בכדי ללמוד תואר שאני/אתה או מישהו אחר חושבים ש'יקדם' אותי בחיים, אבא! רוצה לעשות מה שאני אוהב! איך הגענו לעזאזל לרדוף אחרי כסף כל הזמן?! מיהו אותו חולה נפש שהמציא את הביטוי המזעזע הזה 'הומואקונומיקוס'? מי?!
לא רוצה להתחתן, אבא! אני רואה אותך ואת אמא, אני רואה את סבא וסבתא,
חתונה זה חרא! אנשים משתנים כל הזמן אבא! מי אמר שהבחורה שאני אוהב עכשיו תישאר כמו שהיא בעוד עשרים שנה? מי?! כל מה שאני רואה הוא שזוגיות הולכת לעזאזל ככל שמזדקנים! אני ילד בן 27 לכל הרוחות! אז מה אם כשאתה היית בגילי כבר היית עם משכנתא וילד? אז מה?! זה אומר שאני צריך לעשות בדיוק מה שאתה עשית?!
תראה אותך עכשיו, עייף, תשוש אין מה לדבר על הזוגיות שלך ושל אמא בכלל, לא רוצה לעשות מה שכולם עושים! אני מפחד מהעתיד אבא. אני מפחד להזדקן, כל מה שאני רואה בזיקנה הוא כיעור, מירמור וחוסר ישע. קשה לי לראות את האנשים שאני אוהב מתפרקים
כך נגד עיניי אבא.

אני שותק לרגע,

וברגע שאני שומע את הצליל המוכר הזה נודם וחוזר,
נודם וחוזר,
אני מבין,
שכמו בכל שיחה,
אבא כבר ניתק מזמן.

אני מניח את השפורפרת.

שוב


אני חש צורך להתרוקן,
עוד מילה, עוד משפט,
והמשקל העודף אט אט נושר מגופי.

הציפור הקטנה שלי שואפת אויר צלול,
אויר כזה שיש בהרים או באמצע היער,
ככה צלול.

תמיד הערכתי את היכולת להמשיך הלאה, את קו המחשבה הנוקשה הזה, שמהדהד בי תמיד,
תנסה, תצליח, תיכשל. תתמיד, תצליח, תיכשל. תתמקד, תנסה, אל תישבר, תתמיד, תיכשל. תצליח.

מזכיר קמעה האת החינוך הספרטני,
''..The boy taught never to surender, never to retreat''


לפעמים הייתי שמח אילו הייתי נולד לאבא מיליונר/ או שהייתי דוגמן מסוקס שכל הנשים נופלות לרגליו מבלי להתאמץ בכלל

למה החיים לא באים בקלות?
למה לא כולם שמחים?
למה יש אנשים שחסר להם?
למה אני לא יכול לקבל כל מה שאני רוצה?

Back to ground ZERO

פתחתי את הבלוג מתוך צורך להתקרב
אבל את בכלל לא פה

תתמקד, תתמיד, תנסה,

תצליח.

אחת מצחיקה
אחת מעניינת
אחת שנונה
השנייה..קצת אחרת

אחת רצינית
השנייה, 'בוגרת'
אחת שרלילית
השנייה לא נותנת

אחת רוצה 'להרגיש מלכה'
אחת פוחדת מצלה ומעצמה
אחת רוצה שירות במיטה
השנייה רוצה שאתייחס כמו לסחבה

אחת קרה כמו שלג
אחת חמה עד כוייה
אחת עם גוף חלום
השנייה, אישיות גיהנום

אחת שמדברת ללא הפסקה
אחת שמעשנת 24 שעות ביממה

אחת משחקת יותר מדי משחקים
השנייה נמרחת עליי בלי עיכובים

ומה אני ביקשתי?

מהי החירות?

האם הכוונה היא בחופש לבחור במפלגה שמייצגת אותי באופן הראוי ביותר? בפעם האחרונה שבדקתי, כשליש מהציבור הישראלי לא ניגש
והביע את זכותו הדמוקרטית ביום הבחירות.
האם הכוונה היא בחופש לתת ביטוי לעצמי המיוחד? בפעם האחרונה שבדקתי, לא נתנו לקהל ההומואים/לסביות/טרנסג'נדרים לצעוד ברחובות
העיר ירושלים, עיר הקודש, בירתם.
האם הכוונה היא בחופש דתי? בפעם האחרונה שבדקתי, האוטובוסים לא פעלו בשבת.
האם הכוונה היא בחופש מגדרי? בפעם האחרונה שבדקתי, מצאתי יותר ויותר גברים ככל שעליתי גבוהה יותר במשרות הניהול/הממשל וכיוצא בזה.
האם הכוונה היא בחופש אתני? בפעם האחרונה שבדקתי, פערי השכר במשק הישראלי בין אשכנזים לספרדים רק התרחבו לטובת האשכנזים.
האם הכוונה היא בחופש כלכלי? בפעם האחרונה שבדקתי, יותר ויותר אנשים משתכרים במשכורות זעומות, אנשים משועבדים לכרטיסי אשראי ול'אובר דראפט' בבנק ואם פעם תואר ראשון היה נחשב משהו, היום צריך תואר שני רק בכדי לעבוד בתור מזכיר (לא שאני מזלזל חלילה).

אז למה אנו באמת מתכוונים כשאנו טורחים לאחל איש לרעהו 'חג חירות שמח'?

אם סוקרטס, השכיל דיו בכדי להבין כי הידע האמיתי, הוא הידיעה כי איננו יודעים כלום,
החופש האמיתי, לדעתי, הוא הידיעה כי איננו באמת חופשיים, לעולם לא נהיה.

'כשמספיק זמן עובר, זמן ההישרדות של כולנו שואף לאפס'

על כן ידידיי, חג עבדות שמח,
מכל הלב

תמיד תפסתי מעצמי אדם שוויוני ולא שוביניסט. אין לי בעיה לשטוף כלים, אפילו לבשל אני אוהב, הכי חשוב לי באקט אינטימי שבת זוגתי תהנה, אני
ממש לא יכול להנות אם איני רואה (או שומע) אותה מפיקה אי אילו סימני הנאה.

בזמן האחרון הייתי עד לתופעה מדאיגה, ממש בסביבות הבניין של מדעי החברה באוניברסיטה התחלתי להבחין בבחורות צעירות ומלאות מרץ, רצות מבניין לבניין, מאולם לאולם ומחדר לחדר כשהן לבושות בחולצת טריקו פשוטה, שחורה, עליה מתנוסס ברייש גלה המשפט - ''כך נראית פמיניסטית''.
אותן הבחורות גם עוצרות כל בחור ובחורה שנקלים לדרכם ומתחילות להסביר על עניינים בוערים, לטענתם. הדבר הכי הזוי הוא, שהבחנתי
גם במספר גברים בין שורותיהן. כן כן. גברים. שלבשו את אותה חולצת הטריקו (טוב, בגזרת גברים) עם אותו הלוגו.
במקרה, אחד מאותם הגברים הוא פעיל באגודה בה אני מתנדב. ניגשתי אל אותו הבחור ושאלתי אותו לפשר החולצה, ''מה קורה אחי? תגיד מה הקטע
עם החולצה הזו שלבשת לפני כמה ימים - כך נראה פמיניסט?'', והוא ענה לי, ''אה חח, נכון אדיר?? אני עזרתי לעצב אותה. אחי, בינינו, אתה לא מבין
כמה כוסיות החולצה הזו מביאה''.

ואז בום!
זה נפל עליי כמו רעם ביום בהיר
קליק

ידעתי איזו חולצה עליי ללבוש בהזדמנות הקרובה ביותר שתזומן לי

חולצת טריקו פשוטה, שחורה, עליה מתנוסס ברייש גלה המשפט -


''כך נראה שוביניסט''