לפני 17 שנים. 31 במאי 2007 בשעה 13:57
כמה אנשים עושים בחיים את מה שהם באמת רוצים?
קורעים את קורי השגרה, ומציצים מעבר, מנסים, מתאמצים, משתנים ולומדים?
בשבילי זה היה קשה.
להיות שם, לצידו, ולתת לו את המרחב לעשות את זה לבד.
להרגיש את הקרסים ננעצים, לכאוב ולא לכאוב.
את כל התהליך אני צילמתי בוידאו.
וזה היה קשה כי העדשה יוצרת סוג של דיסטנס, ואני רציתי להיות יותר קרובה.
יותר שם, יותר איתו.
לדאוג שהיד לא תרעד, שהפריים יהיה מפוקס, לא למעוד בעודי סובבת סביב, תופסת את כל הזוויות.
זום אין, זום אאוט.
להגניב מבט מחוץ לעינית, לראות בעיניים, להרגיש בגוף, ללטף, לגעת.
אני עדיין לא ראיתי את הסרטון.
ולא, לא רק בגלל שאתה עדיין לא הבאת אותו הביתה.
רק מלכתוב את זה הגב מתחיל לכאוב.
