יש איזה בחור שהיה איתי בכתה ביסודי וחלק מהתיכון שדי חיבבתי. אממה, הוא מעולם לא באמת הבשיל לדרגת חבר, ומקסימום נשאר חלק מהחבר'ה כזה. יום אחד הוא פרסם איזה סטטוס בפייסבוק. אפוף ברוח אופטימיות לשחזור חברות עבר, החלטתי להגיב לו על זה בפרטי. מהר מאד הוא עבר ללהזכיר לי משהו מהיסודי שפגע בו (ובכלל לא היה קשור אלי באופן ישיר ובטח לא באשמתי!) ושם נגמרה השיחה בקטע של באמת אין לי מה להגיב לך על זה אחי.
לפני כמה שנים הכרתי מישהי בקטע ידידותי. אני חושב שהיא די רצתה אותי בזמנו, אבל אני לא נמשכתי אליה. דיברנו די הרבה, ובשלב מסוים היה איזה קאט ביחסים בגלל אמירה דושית (המלה הזו תופסת גם לנשים?) שלה ותגובה אובר מתגוננת ומוגזמת מהצד שלי. לאחרונה היא פרסמה משהו עם אותה אווירה דושית אבל יענו מוחבאת בין המילים. פה אני לא הייתי צריך להגיד כלום (ולא רציתי גם), כי גם ככה צלבו אותה על זה בתגובות.
מה שנקרא חברים: קלטתם משהו על מישהו בעבר, גם אם לא הצלחתם לשים את האצבע במדויק על מה - כנראה זה נכון וכנראה זה גם לא ישתנה.
