מיומנה של נשלטת

היא עומדת לה שם בודדה. השקט שורר במסדרון הריק והארוך שבקומה הנטושה.
ממתינה לו. בדיוק כפי שציווה לה.
פניה על קיר הטיח הקריר.
סביב עיניה סרט קשירה מסטן רך ונעים. עיניה עצומות.
בעזרת חושיה ניסתה לדלות רחשים, קולות, כל דבר שיעזור לה להבין את העומד להתרחש.
ניתן היה לשמוע רק את נשימותיה הכבדות עולות ויורדות מהתרגשות.
היא נעמדה שם, שקטה. בדיוק כפי שציווה אותה שעה קודם לכן.
שמלה דקה עטפה את עור גופה הרך, ללא חזיה וללא תחתונים.
היא המתינה שם דקות ארוכות על קצות אצבעותיה הקרות.
ובדידות מאיימת סביבה.
מצפה לו בחוסר אונים מוחלט.
מפוחדת. מתרגשת. לא יודעת מה הולך לקרות. מגורה מתמיד.
היא ניסתה להריץ בדמיונותיה את בואו אליה מאחור.
את מגע ידיו המחוספסות מלטפות את בטנה.

לא עבר זמן רב ומחשבותיה נקטעו בפתאומיות.
הוא ניגש בדממה מופתית. היא הייתה עסוקה בדמיונות הנעימים עד כדי שלא הרגישה אותו מתקרב.
הוא תפס את שיערה הארוך והמלטף בחוזקה. הוריד אותה על ברכיה.
היא הוציאה ציוץ קל מפיה לאור הבהלה. הוא סטר לה על כך והורה לה לשתוק.
הוא יכל לראות את פיטמותיה זקורות מבעד לשמלה הדקה. ואותה רועדת קלות.
"את מפחדת?"
"אני יכולה לראות אותך עכשיו בבקשה?"
"שאלתי שאלה פשוטה!".
"אני לא פוחדת ממך!" הרימה קלות את קולה.
הוא סטר לה בחוזקה.
גופה היה שמוט על ריצפת המסדרון מעוצמת הסטירה.
הוא התקרב אליה קלות, הריח את צווארה. ריח נעים ומשכר שגרם לו לרצות אותה יותר.
"עכשיו תסבירי לי, ציות מהו" , לחש לה באוזנה הימנית.
היא התחילה מגמגמת, לא יודעת כיצד להתחיל. היא הרי שיננה את המשפטים הללו שוב ושוב.
מספר שעות ארוכות היא חשבה על כך. על העונש שהטיל עליה. היא באה מוכנה, אך בכל זאת התחילה לגמגם.
"ציות הוא התמסרות טוטאלית לך אדוני. אני חייבת לציית לאדוני ציות מוחלט- אדוני איננו יכול לטעות", אמרה בהססנות.
"יופי זונה טיפשה" וציפה להמשך דבריה.
הוא התקרב אליה עוד קצת. היא יכלה להרגיש את נשימתו על כתפה. רעדה מהתרגשות לנוכחותו. מההמתנה לבאות.
היא יכלה להריץ סרט שלם במחשבותיה. אך לא ידעה האם סיפקה אותו במשפט בודד. הרי הוא ביקש ממנה חיבור שלם ומפורט בנושא.
האם שוב לא צייתה לו בכך שחזרה רק עם משפט אחד בודד?
היא יכלה להרגיש את הפחד.
ליבה דפק בחוזקה.
עיניה עוד היו מכוסות אך היא הייתה מודעת לקיומו בכל מאודה.
הרטיבות בין רגליה מאיימת על שפיותה.
ידיה רק שואפות לגעת בו, לחבק בעדינות, למלא את הריקנות שבה.
והוא שותק.

כעבור שתיקה ארוכה וחוסר וודאות, הוא דחף את גופה, הצמיד אותה לקיר הקר.
אנחה קלה נפלטה מפיה.
לא היה מעוניין לשמוע את דבריה יותר. היה מאוכזב עד מאוד ממנה.
"זונה, זה כל מה שיש לך? משפט אחד? את חושבת שאני טיפש כמוך?!"
היא ניסתה להגיב, להוסיף דבר נוסף, להציל את מצבה.
זה רק הכעיס אותו יותר.
"את תתחילי ללמוד לציית בכל רמ"ח איברייך, ברור לך??" אמר והסיט את סרט הקשירה מעל עיניה, וקשר את פיה בחוזקה.
תפס את פניה בכל כוחו וירק עליה.
היא ניסתה לנגב את פניה. מיד תפס את ידיה באימפולסיביות לאחורי גבה, סטר לה בחוזקה על פניה, על שדיה הזקורים והטיח בפניה כמה הוא שונא שלא מצייתים לו.
היא ניסתה להתנגד לו. הכאב היה גבוה, היא חשה מטונפת ומושפלת.
הוא נכנס למין טירוף חושים, לא יכל להסביר לה עד כמה הוא כועס עליה.
רצה להוכיח לה עד כמה חשוב הציות בעיניו.

אין דבר שרצה יותר מלזיין אותה בחוזקה. להכאיב לה בברוטאליות. אך יותר מכל ללמדה שיותר מכל הציות לו והמשמעת מעל הכל.
האכזבה הייתה רבה עד שהוא שמט את גופה בחוזקה על הריצפה הלחה והמלוכלכת, הביט לתוך עיניה מספר שניות בודדות, והלך.

כעבור שניות אחדות הוא נעלם משדה ראייתה, צעדיו כבר לא נשמעו ברקע.
עיניה היו בוהקות ומנצנצות וליבה כואב.
היא הייתה זקוקה למגע ידיו המלטפות יותר מכל.
התגעגעה אליו בכל מאודה.
היא לבד שם, משתוקקת וחשופה לחלוטין..

עכשיו היא מבינה ציות מהו.[b]