מיומנה של נשלטת

לפעמים נדמה לך שהנישואין של ההורים שלך כה מושלמים עד בלתי אפשריים.
את מייחלת לעצמך בכל שנות התבגרותך גבר כמו אביך.
אבא בעיניך הוא בעל מושלם, מאהב נפלא, חבר, עמית, דואג, מחבק, אוהב.
אבא הוא הכל.
את בטוחה שלעולם לא תמצאי לעצמך גבר אשר יהיה דומה אילו מעט לאבא.
הרי אבא הוא מושלם.

אמא ואבא לעולם אינם רבים.
הם אוהבים.
הם מתרגשים.
הם נפשות בלתי נפרדות.

ואז באופן הכי בלתי צפוי,
באופן הכי מפתיע,
אמא ואבא רבים.
ולא סתם ריב.
אלא סוג של פיצוי על מריבות כל חייהם!
והמילה האחרונה היא של אבא, דוקר את אמא.
את מביטה בכל המתרחש. נשימתך נעתקת.ליבך מחסיר פעימה.
את חוטפת את זה כמעין סכין עמוק בלב, שמנפצת לך מול עינייך את החלום המתוק.

אבל תזכרי,
אמא ואבא היקרים הם רק בני אדם..

את חכמה.
את מוכשרת.
את יפה.
את חושנית.
את יצירתית.
את יצרית.
את אמנית.
את ראויה.
את טובת לב.
את אחראית.
את מצחיקה.
את רצינית.
את צינית.
את סבלנית.
את שאפתנית.
את חרוצה.
את זכה.



אז למה את כל כך עצובה?

את יוצאת איתו תקופה. לא קצרה מידי, לא ארוכה מידי.
את ודאי כבר יודעת עם מי יש לך עסק.
ניסיון העבר שלך לימד אותך לא לדחות דברים לרגע האחרון.
לא למשוך מערכות יחסים מיותרות.
את יודעת שהוא לא בשבילך.
את יודעת שאמא שלך תצדיק זאת אף יותר.
את יודעת שהוא לא בגיל המתאים או בהשכלה האידיאלית.
לא רופא, לא אופה, וכנראה בעל ידיים שמאליות.
אבל אז..
את נזכרת בליטוף שלו.
במגע ידיו כשמחה את דמעותייך כשהיית עצובה.
בחיבוק החם כשהיית שמחה.
את נזכרת בחום גופו וזעת כפות ידיו בשעה שסטר לך.
בעת שכרך את ידיו סביב צווארך הענוג.
את תחושת הסיפוק כשהוא קורא לך בשמות חיבה.
את החיוך המתפרץ על פניו בתחילת כל פגישה.
את הטלפונים וההודעות הבלתי פוסקות מלחמם את ליבך.
ובל נשכח את הסקס הלוהט.

אז ילדה שלי,
למה שלא תקשיבי לליבך?


אוהבת,
אני.

"קשה לי.
אני מרגישה שכוחותיי נחלשים.
ואז פתאום, תוקפת אותי אנרגיה חיצונית שמורה לי
מה לעשות, מה לחשוב, מה להרגיש.
אני אפילו לא יכולה לאמוד את הזמנים.
ואני צריכה להיות במקום אחר,
במקום טוב יותר.
הכוח הזה חזק ממני. משתלט עלי.
תצילו אותי בבקשה.."

היא עומדת לה שם בודדה. השקט שורר במסדרון הריק והארוך שבקומה הנטושה.
ממתינה לו. בדיוק כפי שציווה לה.
פניה על קיר הטיח הקריר.
סביב עיניה סרט קשירה מסטן רך ונעים. עיניה עצומות.
בעזרת חושיה ניסתה לדלות רחשים, קולות, כל דבר שיעזור לה להבין את העומד להתרחש.
ניתן היה לשמוע רק את נשימותיה הכבדות עולות ויורדות מהתרגשות.
היא נעמדה שם, שקטה. בדיוק כפי שציווה אותה שעה קודם לכן.
שמלה דקה עטפה את עור גופה הרך, ללא חזיה וללא תחתונים.
היא המתינה שם דקות ארוכות על קצות אצבעותיה הקרות.
ובדידות מאיימת סביבה.
מצפה לו בחוסר אונים מוחלט.
מפוחדת. מתרגשת. לא יודעת מה הולך לקרות. מגורה מתמיד.
היא ניסתה להריץ בדמיונותיה את בואו אליה מאחור.
את מגע ידיו המחוספסות מלטפות את בטנה.

לא עבר זמן רב ומחשבותיה נקטעו בפתאומיות.
הוא ניגש בדממה מופתית. היא הייתה עסוקה בדמיונות הנעימים עד כדי שלא הרגישה אותו מתקרב.
הוא תפס את שיערה הארוך והמלטף בחוזקה. הוריד אותה על ברכיה.
היא הוציאה ציוץ קל מפיה לאור הבהלה. הוא סטר לה על כך והורה לה לשתוק.
הוא יכל לראות את פיטמותיה זקורות מבעד לשמלה הדקה. ואותה רועדת קלות.
"את מפחדת?"
"אני יכולה לראות אותך עכשיו בבקשה?"
"שאלתי שאלה פשוטה!".
"אני לא פוחדת ממך!" הרימה קלות את קולה.
הוא סטר לה בחוזקה.
גופה היה שמוט על ריצפת המסדרון מעוצמת הסטירה.
הוא התקרב אליה קלות, הריח את צווארה. ריח נעים ומשכר שגרם לו לרצות אותה יותר.
"עכשיו תסבירי לי, ציות מהו" , לחש לה באוזנה הימנית.
היא התחילה מגמגמת, לא יודעת כיצד להתחיל. היא הרי שיננה את המשפטים הללו שוב ושוב.
מספר שעות ארוכות היא חשבה על כך. על העונש שהטיל עליה. היא באה מוכנה, אך בכל זאת התחילה לגמגם.
"ציות הוא התמסרות טוטאלית לך אדוני. אני חייבת לציית לאדוני ציות מוחלט- אדוני איננו יכול לטעות", אמרה בהססנות.
"יופי זונה טיפשה" וציפה להמשך דבריה.
הוא התקרב אליה עוד קצת. היא יכלה להרגיש את נשימתו על כתפה. רעדה מהתרגשות לנוכחותו. מההמתנה לבאות.
היא יכלה להריץ סרט שלם במחשבותיה. אך לא ידעה האם סיפקה אותו במשפט בודד. הרי הוא ביקש ממנה חיבור שלם ומפורט בנושא.
האם שוב לא צייתה לו בכך שחזרה רק עם משפט אחד בודד?
היא יכלה להרגיש את הפחד.
ליבה דפק בחוזקה.
עיניה עוד היו מכוסות אך היא הייתה מודעת לקיומו בכל מאודה.
הרטיבות בין רגליה מאיימת על שפיותה.
ידיה רק שואפות לגעת בו, לחבק בעדינות, למלא את הריקנות שבה.
והוא שותק.

כעבור שתיקה ארוכה וחוסר וודאות, הוא דחף את גופה, הצמיד אותה לקיר הקר.
אנחה קלה נפלטה מפיה.
לא היה מעוניין לשמוע את דבריה יותר. היה מאוכזב עד מאוד ממנה.
"זונה, זה כל מה שיש לך? משפט אחד? את חושבת שאני טיפש כמוך?!"
היא ניסתה להגיב, להוסיף דבר נוסף, להציל את מצבה.
זה רק הכעיס אותו יותר.
"את תתחילי ללמוד לציית בכל רמ"ח איברייך, ברור לך??" אמר והסיט את סרט הקשירה מעל עיניה, וקשר את פיה בחוזקה.
תפס את פניה בכל כוחו וירק עליה.
היא ניסתה לנגב את פניה. מיד תפס את ידיה באימפולסיביות לאחורי גבה, סטר לה בחוזקה על פניה, על שדיה הזקורים והטיח בפניה כמה הוא שונא שלא מצייתים לו.
היא ניסתה להתנגד לו. הכאב היה גבוה, היא חשה מטונפת ומושפלת.
הוא נכנס למין טירוף חושים, לא יכל להסביר לה עד כמה הוא כועס עליה.
רצה להוכיח לה עד כמה חשוב הציות בעיניו.

אין דבר שרצה יותר מלזיין אותה בחוזקה. להכאיב לה בברוטאליות. אך יותר מכל ללמדה שיותר מכל הציות לו והמשמעת מעל הכל.
האכזבה הייתה רבה עד שהוא שמט את גופה בחוזקה על הריצפה הלחה והמלוכלכת, הביט לתוך עיניה מספר שניות בודדות, והלך.

כעבור שניות אחדות הוא נעלם משדה ראייתה, צעדיו כבר לא נשמעו ברקע.
עיניה היו בוהקות ומנצנצות וליבה כואב.
היא הייתה זקוקה למגע ידיו המלטפות יותר מכל.
התגעגעה אליו בכל מאודה.
היא לבד שם, משתוקקת וחשופה לחלוטין..

עכשיו היא מבינה ציות מהו.[b]

[]

מרוב מילים, כבר אין לה מה לומר.
עכשיו השקט שוב עוטף אותה.
היא כבר מספר חודשים מנסה לבכות והדמעות אינן זולגות, אך הכאב קשה מנשוא.

יולי 2008.
הוא השתמש בגופה, סיפק את צרכיו המיניים, הביט בעיניה ואמר לה "מתוקה, אני עייף, ליל מנוחה".
היא לא הספיקה לפצות פיה, רק הביטה בו, קפואה ועירומה.
היא יכלה להביט בו שעות ארוכות. הביטה בו כשם שמביטים ביצירת הבריאה.
המספריים החדות היו מונחות שם, ממש בצידי מיטתם.
המבטים חלפו בין פניו הרכות לבין הלהבות החדות. ומוחה נע ונד במחשבותיו.
פניה היו קפואות ומקובעות כפסל מלאך עצוב.
לפתע חשה זרמים בכל גופה. חום הציף את פניה העצובות.
הוא ישן שם לצידה.
היא הושיטה את ידה בחושך לעבר להבות המספריים המנצנצות בחושך אל מול שברי האור שחדרו דרך תריסי החדר.
גופה החשוף היה מוכן ומזומן לזממיה.
היא ביצעה חתך עמוק לאורך זרועה השמאלית.
דמה הסמיך החל לזרום. ראשה המסוחרר הורה לה לבצע חתכים נוספים.
כך החלה לפצוע את ידה לעומק הורידים הבולטים, בעוד עיניה לא פוסקות מלהביט בו.
והיא, שקטה מתמיד, מדממת, ורק עיניה הבוהקות מביעות רגש עז.
כל מיטתם הייתה מגואלת בדמה.
היא כבר איבדה מרבית מדמה, החלה נחלשת, עיניה נעצמות כנגדו, והיא חשה עטופה ברוך שלא חשה קודם לכן.
כעבור מספר דקות ספורות, הוא התעורר, כאילו יכל לחוש אותה מתוך שנתו.
התעורר, וכנגד עיניו, גופת אהובתו שרועה לצידו, ודם מכסה את כל ידה ונוטף לכל עבר.
הוא טלטל אותה במהירות, ניסה להעיר אותה, היא כבר חלשה מתמיד יכלה לפקוח מעט את עיניה, לראות את פניו המבוהלות, המבקשות אותה יותר מתמיד.
הוא סחב אותה על זרועותיו לעבר בית החולים, מבקש עזרה מכל העובר ושב.
החזיק את ידה, התחנן אליה שתשוב אליו.
אמר לה לראשונה שהוא אוהב אותה.
היא הרגישה אותו, הרגישה שעוד לא הגיעה זמנה.
יולי 2008.

כעבור התאוששות, מצאה עצמה בין ארבע קירות, מצלמת מעקב מעליה, קשורה למיטה זרה.
כך בילתה מספר חודשים בבית החולים הפסיכיאטרי.
הוא לא ביקר אותה. כאילו שלא הייתה קיימת עבורו.
היא רק יכלה לשחזר שוב ושוב בדמיונותיה אותו במיטת בית החולים, אומר לה את שרצתה כל כך,
"אני אוהב אותך".

"זונה יפה שלי!", הוא קרא בחיוך.
"הבהלת אותי! לא ציפיתי שתחכה לי כאן, ההורים שלי מטר מכאן!"
"התגעגעתי אליך.."
"אני יודעת..", חיבקה אותו, הניחה את ראשה על כתפו וחשבה לעצמה "גם אני אליך..".

היום זהו הדייט הונילי הראשון שלהם. הם החליטו לבלות זה עם זו ולא במתחם חשוך ואפל או בתוך רכב.
זה מה שתכננו.
הם קבעו לצאת לשתות קצת בבאר השכונתי.
הוא ציפה לה בפתח ביתה לבוש בג'ינס וחולצה מכופתרת, מגולח ונאה.
היא יצאה בשמלתה הורודה,מקושטת במעט שפתון אדמדם המדגיש את שפתיה, עדינה ויפה, מבושמת ונשית.
אין לציין שכמובן, התכנון כשל לגמרי. הבאר היה סגור. כל מתחם הבילוי היה ריק מאנשים.

הנה הם שוב במקום חשוך ואפל.
באופן מיידי הוא הצמיד אותה בדחיפה קלה לקיר הקר. הביט בה. היא הביטה בו.
הוא סטר לה בחוזקה, שיערה התפזר ברוח, והוסיף כמה יפה היא..
היא כמתגרה בו, תחילה הביטה בחצי מבט בהססנות, בדקה את השטח, ידיו על צווארה, חונקות אותה.
הרימה את עיניה לעיניו, חייכה חיוך קטן ואמרה- "אתה פשוט אדון כלבלבון. צעצוע".
הוא כאש בוערת, הצמיד את ידיו חזק יותר סביב צווארה, היא נשמה חלקית אך התגרתה מאוד.
הוא קיבע את פניה מולו, וירק עליה.
היא השפילה את מבטה. חשה מושפלת. לא ידעה האם זה מה שרצתה להשיג.
דרש ממנה באופן מיידי לנקות את פניה מהרוק וללקק הכל.
סטר לה שוב בחוזקה, והניח את ראשה בעדינות על חזהו ואמר "ילדונת קטנה שלי..".
ליטף את שיערה והרגיע אותה.

הם החליטו להרגיע את אוסף התפרצות החושים ולנצל את הערב כמתוכנן.
כל המרכז התוסס היה נראה כנטוש בחושך החרישי והקור החודר.
רק "ארומה" היה פתוח. ובאופן מפתיע היו בו דיי הרבה רעבים בשעת לילה מאוחרת.
היא החליטה להכנס קודם לשירותי המקום לסדר מעט את שיערה.
הוא עלה איתה כמובן. הם היו שם בקומה העליונה לבד.
הוא דחף בעזרת גופו החסון את גופה לתוך תא השירותים, נכנס אחריה ונעל את הדלת במהירות.
היא ניסתה להתנגד לרעיון, אך לפני שהספיקה לפלוט מילה אחת, מצאה את עצמה מתחתיו, על ברכיה.
חיבקה את רגליו, והוא לחש ואמר "שם הוא מקומך כלבה קטנה".
התכופף אליה ושאל האם זה משפיל אותה להיות במעמד כזה בשירותים ציבוריים. היא הנהנה.
הוא ליטף את פניה ואמר כמה זונה היא.
וממש כטירוף אמוק, תוך כדי העדינות והרוך, משך ביד אחת את שיערה הארוך, ביד השניה את ידיה, וסימן אותה.
סימן אותה בשני סימני איקי באמצע צווארה.
סימנים בולטים שעל עורה הצחור והרך לא יעלמו בשעות הקרובות ובטח לא בימים הקרבים.
פתח את קשירת שמלתה והוריד אותה מעליה באגרסיביות.
הקור המקפיא בשילוב מגע עורה החשוף עם קירות השירותים, העמיד את השדיים שלה ממש לראווה, בשילוב שתי פטמות זקורות להפליא.
הוא צבט בחוזקה את פיטמתה, והצמיד את רגלו לאיבר מינה.
היא החלה מתחככת על רגלו, מרטיבה את תחתוניה.
שלחה את ידיה כלפי מעלה והחלה מפשיטה אותו במהירות.
איבר מינו היה כבר זקור לכבודה.
הוא אחז בה בזרועו והיא התרוממה אליו. הרימה רגל אחת והצמידה אותה על ישבנו.
הוא החל להכות את איבר מינה באמצעות איברו הקשה.
שלח את ידו להרגיש אותה. להרגיש את איברה הרטוב.
העביר את אצבעותיו מעל תחתוניה, ולאחר מספר שניות בודדות הסיטה את ידו ולחשה "עוד לא..".
הוא כאדון המסור לשפחתו כשם שהיא לו, כיבד את רצונה.
הושיב אותה על מכסה אסלת השירותים. פניה ממש מול איברו המרשים. ליטף וסטר לה בו זמנית כבובה חסרת רגש.
בשתי ידיה העדינות תפסה את האיבר. הורידים עליו בלטו, ניתן היה לראות את זרימת הדם המואצת.
היא קירבה את שפתיה לקצה האיבר, נשקה לו בחושניות. טעמה אותו מעט והפסיקה.
הוא השעין אותה לאחור ע"י ידו החונקת אותה, ביקש שתענג את עצמה.
היא הכניסה את ידה לנרתיק הלח. הדגדגן היה נפוח. היא חיכתה לו מספר ימים, שמרה את האורגזמה עבורו.
גופה מתפתל בעונג, כמו זונה זולה ומטונפת, אך עיניה מביטות בו בתמימות, מביעות התפרצות רגשות.
זה הדליק אותו יותר. כעבור דקות ספורות החל שופך את מימיו המשובחים. משפריץ כדקה שלימה ללא הפסק.
שפך על תחתוניה, ומטעמי בטיחות נאלצה להפסיק. הוא מנע ממנה את שציפתה לו כל כך.
אך הייתה מאוד מסופקת מגמירתו. היא נהנתה מהידיעה שהיא גרמה לכך.
הנאתו היתה לו בראש ובראשונה. היא סגדה להנאתו. סגדה לו.
כך חלפו להם שעתיים ארוכות ומספקות בתא השירותים.

הם סעדו, צחקו, נהנו.
הוא לקח את ידה ונשק לה. הוא סגד לה כאישה. אמר כמה הוא מרגיש טוב לצידה.
היא הרגישה מוערכת. רצתה להעניק לו את גופה ונפשה.
סיפוקה היה תלוי בו. מטרתה העיקרית הייתה לרצות אותו. לשרת אותו בכל דרך שיהיה חפץ בה.

הם שבו לביתם, היא הביטה דקות ארוכות במראה. הביטה בעור פניה החיוור והסמוק לחיים, ובסימני צווארה שנותרו מהלילה המענג.
העבירה ידה לאורך גופה המוארך, הפשילה את שמלתה, נעמדה עירומה, נשכבה במיטתה, מהרהרת בראשה על הלילה הלא צפוי, ובעיקר - עליו, וחיוך על פניה..

הם נסעו ברכב בשעת לילה מאוחרת.
כבר לא היה איש ברחוב, מלבד כמה בני נוער סוררים.
נסעו בכביש שלא ברור לשם מה הוא נסלל.
כביש נטוש לחלוטין, חושך מבעווית ובסופו הגיעו לאין מוצא.
בדיוק כמו הנפש שלה. תחושת חושך ואין מוצא.
הם החליטו לעצור שם.
חושך כמעט מוחלט שלא נתן לה לראות הרבה מלבד לעיניו המביטות בה.
הוא השכיב את המושב וביקש ממנה לשבת לצידו.
הקירבה של הישיבה באותו מושב צר ברכב גררה לחיבוק צמוד.
היא הרגישה את השדיים שלה נמעכים על החזה שלו.
הוא חיבק אותה חיבוק עוטף ואבאי.
ליטף תוך כדי את שאר גופה.
היא הרגישה את ידו החסונה מלטפת אותה ביתר רכות. עוברת על קימורי האגן.
יכלה להרגיש את הנשיות שלה מבעד לליטופים.
הרגישה מוגנת ונינוחה בידיים הזרות.

הוא ביקש לראות את הסימנים שהשאיר בגופה יומיים קודם לכן.
היא הסיטה את כתפיית השמלה הצידה.
השד שלה היה זקור ועומד ופיטמה יפה מעטרת אותו, ומסביב סימני ידיו.
הוא ליטף את השד בעדינות והוסיף כמה מחמיא לה הסימנים.
חיבק אותה שוב בחוזקה, ובאופן פתאומי תפס את ידייה מאחורי גבה בידו.
ביד השניה משך את שיערה לאחור.
צווארה המוארך היה חשוף לגמרי, וכן שדיה.
הוא נישק, ליקק ונשך את פיטמותיה. היא לא ידעה לפרש את טירוף החושים שחשה.
הרגישה את גופה מלא הויברציות, ואת מיצי גופה מתרכזים באיבר מינה.
היא התפתלה מהנאה וכאב משותפים.

כך העבירו מספר שעות ללא שיח מילולי כלשהו. רק דיבור רגשי בעזרת גופם.
לבסוף הוא הוריד אותה לבין רגליו. היה נראה כמבצע אקט מיני טהור. אך ביקש שתשב על ברכיה, להביט בו..
היא הביטה בו בבושה, בהשפלה ומבוכה.
הוא סטר לה.
היא יכלה להרגיש את עולמה הכואב והנרגש מסוחרר לגמרי.
לאחר מספר שניות ספורות, הביטה בו מלמטה, הוא תפס את פניה בחוזקה וירק עליה.
היא לא ציפתה לזה. הרגישה זונה.
זה רק הרטיב אותה יותר.
הוא ביקש ממנה ללקק את הרוק שעל פניה, ולהתלבש.
כך עשתה.

הדרך חזרה הבייתה הייתה צרופה רגשות מעורבים.
אך כשנשכבה במיטתה הרגישה כל כך שלימה ומחוייכת.

זהו. זה קרה אתמול בלילה.
הסטירה הראשונה היממה אותה.
זו הסטירה ששינתה הכל.
לפניה הכל נחשב לחלום, לפנטזיה לא ממומשת.
והצטיירה לה תמונה שבה היא חווה את הכל לראשונה ומבינה עד כמה זה לא היא.
עד כמה זו רק תאוות צפיה בסרטים פורנוגרפים, או לכל היותר מחשבה פרועה.
אבל לא מעבר.
הסטירה הזאת שינתה הכל.
היא הפעימה הנוספת שהייתה כל-כך חסרה לה. עכשיו היא קולטת, היא שייכת "לשם".
היא באמת חיה את הכאב.
זה אפילו לא כלל מין. רק תשוקה עזה, והפעם לא לגמירה המוכרת, אלא הפעם לכאב.
סשן הכאב או ההנאה הצרופה הראשון שלה, שמה שנותר ממנו אלו הסימנים האדומים המכחילים, ומחשבות אינסופיות.

הוא אחז בידיה מאחורי גבה. היא הייתה חסרת אונים תחתיו.
חשה אחרי מספר מאבקי כוח צרופי כאב, את ההכנעה. היא נכנעה לו.
נכנעה בכל חמשת חושייה.
כאבה מאוד אך לא יכלה לדמיין את זה טוב יותר.

הליטוף לאחר הכאב הבהיר לה הכל.
עכשיו היא יודעת בוודאות. היא סאבית במלוא מובן המילה.
תפקידה לציית, להכנע ולשרת.

והיא אוהבת את זה.