רבותי....
חלק ממכם - האלא שמכירים אותי, לפחות - שואלים לאן נאלמתי....איך קרה שהילדה שפעם לא פספסה אף אירוע, לא יוצאת מהבית כבר קרוב לשנה. איך נוצר המצב שבו ילדת מסיבות הפכה לנזירм גלמודה שאינה עונה אפילו לטלפון ולדואר אלקטרוני?
התשובה היא פשותה, ידידיי היקרים. איני גרה באותו העולם שרובכם גרים בו. הינני עברתי לגור באולם הווירטואלי, ושמו פולאוט.
איך קרה שלא שמתם לב שעברתי לגור לשם?
התשובה היא פשותה מאוד. זה לא קרה ביום אחר. זה היה תהליך הדרגתי.
את הפולאוט הראשון הקרתי עוד כשהייתי ילדה; לא קטנה מאוד אבל עדיין ילדה. זה קרה שנים רבות מאוד בעבר, במחשב של הסוכנות היהודית של עיר ארכנגלסק שבה גדלתי.
לעולם הפוסט אפוקליפטי האפור והאבסורדי היה מתחרה, שגם גזל מספר שנות חיי על ידי ילום וורטועלי - משחק בשם Heroes of Might and Magic
כן, פעם D&D היה יותר קרוב לי מאשר עולם לאחר המלחמה של הפצצה.
גיליתי את העולם של פולאוט מחדש שנים רבות לאכר מכך - כשהופיע לי המחשב הראשון שלי, בשנת 2002.
ואז הסתבר שהמשחק הזה אינו בודד - יש לו המשכיות מצויינת, בשם פולאוט שתיים. כן, הוא גנב לי שנה מהחים לפחות....
אך הסיפור האמיתי התכיל בסוף שנת 2008
פולאוט השלישי.
על ידי חברה שיצרה כם אל האובליביון.
עברתי אותו.
ועברתי אותו שוב.
אהבתי אותו. חיקיתי לו כל כך הרבה זמן - איך היה אפשר של לאהוב אותו?
אחר כך התאחזבתי - לא, הוא לא היה כמו הראשונים. הוא היה...עותר פשות? פחות "משחק תפרקידים", יותר מידי "שוטר"? אינ יודעת...כן, המשחק היה בדרך החוצה מראשו ממחשבות שלי ולמדף, עד שפיטולי העלילה של המשחק הביאו אותי לעיר של מתים מהלכים....
שם פגשתי את הדמות שהקסימה אותי באופן בלטי צפוי בעליל.
"הי, די עם השטויות" - אמרתי לו.
"אתה שייך לי עכשיו"
שום דבר לא השתנה בפרצופו.
"אני לא שייך לאף אחד" - אמר. "עם קניץ את החוזה שלי, אני אשרצ, וזה הכל."
"עכשיו, אני מבקש את סליחתך, אני חייב לטפל במשהו קודם."
העם יש לעם מובג על מי אני מדברת?
לפני 13 שנים. 28 בפברואר 2011 בשעה 22:22
