אני מנסה להוכיח לעצמי ששווה להשאיר בסביבה שלי אנשים וחברים, גם כאלה שלא באמת הדדיים או אין להם זמן וכאלה....
אני מדבר על סביבה גם קרובה פה בצפון.
אתמול שיחה עם אחת החברות הטובות שלי - והגענו למצב כזה שאמרנו וואלה אנחנו סובלים מאותה תסמונת מנסים להישאר ולהשאיר בסביבה שלנו אנשים.
שלא באמת אכפת להם וכנראה לא צריכים אותנו.
אז היום וככה גם מהלך השבוע האחרון מוחק אנשים , בלי לתת הסברים, אפילו בלי תירוצים לאף אחד לא מתאים לא הולך.
וכן גם אנשים וותיקים בחיים זה הזמן, אין כל כך רע בלמחוק אנשים כנראה שלא מתאימים.
תקופות יפות שצריך לכבד ולהוקיר וגם על העזרה , כמובן שמי שמחקתי תמיד יכול לשלוח הודעה ואעזור אבל מממ לא אהיה שם כל הזמן.
גם בניהם חברה מאוד קרובה שהיינו יחסית משפחה , הבנתי שאם אני צריך 3 חודשים לרדוף על מנת לעזור לה בעסק שלה ולנסות להיפגש אם לא הולך כנראה שהיא לא משפחה.
ועם זאת יש אנשם שהקשר איתם פעם בכמה ימים שבוע ומרגיש שהם קרובים יותר, וזה מדהים שבאמת גם הדדיות זורמת.
לאחרונה קשה לי לשמור על קשר עם אנשים אפילו מהמרכז אין לי זמן לבקר כלום וזה מקשה על הנושא, כי אני אוהב לראות אנשים כיף לי.
לאחרונה אני הרבה בקריית שמונה וואי ולא חשבתי שזה אפילו יקרה ככה בצורה כל כך מהירה, אפילו לא לסשן רק לשבת ולטייל איתן.
וככל שמשחררים אנשים שאינם בתדר שלנו , אנחנו מקבלים גם אנרגיות חדשות .
תוצאה של אדם חדש בסשן השני שלו מולי
